צומות החורבן | Resources

יוסף הלוי היה כנראו היהודי הראשון שנפגש עם יהודי אתיופיה לאחר ניתוק של אלפי שנים. יוסף חזר ממסעו מאתיופיה לאירופה וכך הוא מתאר את הפגישה הראשונה שלו עם האחים האבודים:

“דעו נא אחים יקרים כי גם אנכי פלשי, הנני כאחד מכם! לא אאמין באל אחר רק בד’ לבדו ודתי איננה אחרת, רק דת מורשה לנו בני ישראל מהר סיני! הדברים ההם אשר יצאו מעומק לבי עשו רושם גדול ונמרץ מאד על הפלשים. אחדים מהם הראו אותות שמחתם לדברי, אחרים הניעו ראשם ויביטו איש אל רעהו כאלו לבם יסיתם בספק אם כנים דברי. סוף סוף קראו רבים יחד: אתה הנך פלשי! פלשי בעור לבן! צחוק תעשה לנו! מי שמע כזאת ומי ראו כאלה! הנמצאים גם פלשים לבנים תחת השמש? אנכי התאמצתי להגיד להם ולהבטיח על אמונתי כי כל הפלשים היושבים בירושלים ובכל יתר ארצות תבל הם לבנים, ובעור בשרם אין הבדל ביניהם ובין יתר העמים אשר בתוכם הם יושבים. זכרון שם ירושלים אשר עלה על שפתי על פי מקרה הניס כרגע והרחיק מלב בני עמי הפלשים כל ספק בדברי. כברק בחשכת לילה האיר שם ירושלים את עיני ולבות אחי האובדים ההם. בעיניים מלאות דמעות קראו כולם: הה, האם היית גם אתה בירושלים העיר הקדושה והברוכה? הראית בעיניך הר ציון מכלל יופי, ואת בית מקדשנו הבנוי לתלפיות, את היכל הנערץ והנשגב אשר אוהב אלהי ישראל לשכון כבוד בתוכו? הה, הראית אולי בעיניך את קבר אמנו רחל? ההיית בבית לחם ובעיר חברון ששם קבורים אבותינו הקדושים?

עליי להודות שהתרגשתי עמוקות בראותי את הפנים השחורות הללו קורנות לזכר תולדותינו המפוארים. סיפרתי להם, שלפני בואי לחבש ביקרתי בירושלים, ושהעיר ירדה באופן מעציב מגדולתה הקדומה. סיפרתי להם שתושביה היהודים של עיר הקודש היום שרוייים במצוקה, שמסגד עומר עומד במקום בית-המקדש העתיק. הם התעצבו לשמע החדשות הללו, מאחר שלא היה להם מושג נכון על מצבה של ארץ-הקודש, מרביתם האמינו שהיא בידיהם של נוצרים רומיים.”

(יוסף הלוי מסע בחבש, עמ’ 33)