כשלוש שעות לפני שקיעת החמה הסתיימו כל ההכנות לשבת. מאכלי השבת היו מוכנים לאכילה מיידית, הבתים והחצרות נקיים ומסודרים, אנשים נשים וטף רחוצים, טהורים ולבושים במיטב מחלצותיהם לקראת בואה של שבת המלכה. עם דמדומי חמה עלו בני הכפר אל המֶסְגִיד לתפילת ערבית של ליל שבת.

לאחר התפילה פנו הכול לבתיהם לסעודת ליל שבת. היו מקדימים לעלות על יצועיהם לשינה ארוכה. עם אור ראשון השכימו למֶסְגִיד לתפילת שחרית של שבת.

נשים שהשתתפו בתפילת שחרית של שבת במֶסְגִיד הביאו איתן לתפילה את לחם הקודש. לחם זה דומה בצורתו לפיתה גדולה ועבה, מתובל בעשבי תבלין (תמונה 12). הוא נאפה רק בידי נשים שטבלו לטהרה לפני הכנתו. ללחם הקודש שלושה שמות שונים, שרומזים לעניינו: בָּרָכָּתִּי (ברכה), מַסָוֵוית (קרבן), מָכְפֶּלְת (חלוקה).
בני העדה התייחסו ללחם זה כקרבן לכל דבר.

שעות ארוכות עומדים כולם בתפילה המלוּוָה במענה 'אמן' ו'קדוּס' לקריאתו של הקס, ובנענוע רצוף של אצבעות הידיים כלפי מעלה. לאחר התפילה הניחו את הלחם בתוך סלי נצרים עגולים על ריצפת המֶסְגִיד, שכוסתה בעשבים רעננים (תמונה 13). הקס פתח בברכה: 'יתברך ה' אלהי ישראל, אלהי כל בשר ורוח' … והמשיך בפסוקים ובברכות על קדושת השבת ושכרם של שומריה. לאחר סיום הברכה בצע הקס או אחד מעוזריו מלחם הקודש, טעם בעצמו וחילק לבני עדתו לפי סדר החשיבות המקובל: דבתרים, נכבדים, גברים, נשים וילדים. את לחם הקודש הטבילו במרק סמיך שהוגש בקעריות קטנות ועמוקות והרוו בשתיית טאלה. במהלך הסעודה קם הקס ודרש בפני העדה בענייני דיומא. רק עם שקיעת החמה, נגמרת חגיגת השבת והקהילה מתפזרת לשינה בבתיהם.

כך נהגו מידי שבת בשבתו, תוך כדי ספירת כל השבתות כולן ודגש של חגיגיות מיוחדת בשבת השביעית. ציון השבת השביעית היה חלק מספירה שנתית של שבעה מחזורי שבת. בכל שנה היו שבעה מחזורים של שבע שבתות כל אחד. ספירה זו הסתיימה לאחר 343 יום (7*49). 12 מולדי ירח מסתיימים לאחר 354 יום (29.5*12). ב-11 יום שנותרו בין סיום שבעת המחזורים ובין סיום 12 המולדים (354–343=11) לא ספרו, אלא המתינו לבואו של מולד ניסן.

מתוך ד"ר יוסי זיו : כותרת משנה: "חג ומועד בביתא ישראל" 83-84