הקונה או מוכר בשבת כדרך ארעי לצורך חול, עובר באיסור מ’דברי קבלה’ (דברי נביאים), שנאמר (ישעיהו נח, יג): “וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר”, שלא יעסוק אדם בחפצי חול שלו ביום השבת (שבת קיג, א).
אמנם ממה שנאמר מדברי הנביא עדיין לא למדנו שיש איסור לקנות ולמכור לצרכי מצווה, וחכמים עשו סייג לתורה ואסרו כל מקח וממכר, גם לצורך מצווה,
גזרה שמא יבוא לכתוב (רש”י ותוספות ביצה לז, א, מ”ב שו, יא). ורק לצורך מצוות ישוב הארץ התירו לקנות בית מגוי ביום השבת, באופן שהגוי יכתוב את השטר ויקח את הכסף בעצמו (שו”ע שו, יא, א”ר כב, ומור וקציעה, ושלא כמ”א יט. לעיל ט, יב).
מחמת איסור מקח וממכר ,יש מחמירים שלא למכור בשבת עליות לתורה.
ורבים נהגו להקל בזה, ויש להם על מה לסמוך. מפני שבפועל אין מבצעים תשלום וקניין בשבת, ומה שמתחייבים לשלם עבור העליות נחשב צרכי מצווה (מ”ב שו, לג; יחו”ד ב, מא). אבל אם התרומות שמגיעות ממכירת העליות נמוכות, אין ראוי להקל בעבורן בדין זה, ואין ראוי לבטל עליהן את זמנו של הציבור.

מקור: הרב אליעזר מלמד: פניני הלכה