In order to get your User name and Password
במרכזו של חג זה החל ביב’ סיוון (לאחר ספירת העומר המתוארת לעיל) עמד זיכרון מעמד הר סיני (כפי שקרה במקביל אצל חז”ל) אבל גם ענין הזריעה, המתבטא בתפילות רבות במסגיד להצלחת עונת הזריעה, ובקריאה בתורה בהובלת כוהני העדה (הקסים).
הִדָר מַאְרֶר (חג הקציר והביכורים) חלקו השני של חג השבועות המקראי שעקב היפוכי העונות שבין אתיופיה לא”י הופך להיות חג הקציר החקלאי/מקראי.
החג חל ביב’ בכסליו, 50 יום אחרי חג הסוכות . מתחילה עונת קציר הטף באתיופיה. במרכזו מצוות הבאת הביכורים אל המסגיד, ושמחת ההודאה על הייבול החדש.
העונות החקלאיות באתיופיה הפוכות מישראל. עונת הגשמים באזור מגוריהם מתחילה באפריל ומסתיימת באוקטובר. בהתאם לכך הזריעה באפריל (לאחר הפסח) ועונת קציר בנובמבר (לאחר סוכות).
לפיכך בחגיגת חג השבועות המקראי ניצבו בני העדה בפני בעיה ייחודית.
המקרא מציג את חג השבועות כחג הקציר, ‘וחג שבעת תעשה לך בכורי קציר חיטים’ (שמות לד :22) אך כיצד יחוגו קציר בחורף?
כדי להתאים את מעגל החגים לארץ מגוריהם, פוצל החג המקראי לשניים. בחג שחל חמישים יום לאחר תום הפסח (יב’ בסיוון) התמקדו בקבלת התורה ובזריעה החדשה וחג נוסף, נקבע חמישים יום לאחר תום חג הסוכות (יב’ בכסלו), כחג הקציר והביכורים. שמם של שני החגים כולל את המילה מַאְרֶר (=קציר) בתוספת שם החודש התואם בלוח החבשי. הראשון סַאנֵה מַאְרֶר – חג קבלת התורה והזריעה, והשני הִידָר מַאְרֶר – חג הקציר והביכורים. להיכרות עם ספירת העומר וחג השבועות הכפול ראו כאן .
המשותף לשני החגים הוא שהם חלים 50 יום לאחר הרגל שתחילת הספירה מתחילה מייד אחרי שבוע הרגל (פסח וסוכות) בשונה ממסורת חז”ל (ראו כאן סוגיית ספירת העומר)
