לפנות ערב התכנסו כל בני העדה בַּמֶסְגִיד לתפילות יום הכיפורים. תפילות רבות וארוכות שנמשכו עמוק אל תוך הלילה ובמשך כל היום שלמחרת. היו אלו תפילות קבועות שנאמרות בכל חג וחג ותפילות מיוחדות ליום כיפור. ביום כיפור לא ליוו את התפילות בכלי נגינה.
אחרי תפילת הערב הראשונה, ברכו הכוהנים את העם והתפללו למחילת חטאיהם.
לאחר מכן, כולם כרעו על ברכיהם נשקו זה את זה ובקשו: ‘סלח לי, סלחו לי’. כולם מבקשים מכולם סליחה על עוולות שחלילה עשו זה לזה ואפילו על רגשי טינה שאולי עברו בלבם. מברכים איש את רעהו, ושוב התחילו התפילות שנמשכו כאמור עד סיום הצום.
רוב הקהל משתתף בשעות התפילה הראשונות ופורש לביתו. אולם, הקסים ורבים מזקני העדה עומדים בתפילה רצופה כל הלילה, איש כפי כוחו. רבים נשענו על קב או קביים מיוחדים כדי להקל על העמידה הממושכת בתפילה. היו שפרשו למנוחה או שינה קצרה על ספסל צדדי, אספו כוח, ושבו לתפילתם. כך נמשכת התפילה, כמעט ללא הפסק, מערב עד ערב. עם שחר חזרו אל המֶסְגִיד אותם שפרשו לשנת לילה בבתיהם והקהל כולו עומד בתפילה. (לתיאור פייטלוביץ )
כשפנה היום, התקיים טקס ‘אֶמֶן'(=זכור אותי) לקחו גרעיני תבואה ופיזרו אותם על גגות בתיהם ועל הקרקע להיות למאכל לציפורים . יש שראו בכך הזכרת נשמות הנפטרים העולות לשמים. ויש סמל לענווה ורצון לקשר עם בני העם הרחוקים . בנוסף יש כאן ביטוי לחובת האדם לדאוג למזונותיהן של הבריות החלשות ממנו אפילו בשעה שהוא עצמו סובל רעב. וכן חובת האדם לנהוג התאפקות. אם העופות אוכלים את הגרעינים, יש בכך סימן שנתקבלו תפילותיהם ברצון. (ראו כאן)
בשעת פיזור הזרעונים קראו: ‘מה שלום בני ישראל’? ‘שלום שלום’ )
אווירה של שמחה ומחול עטפה את תפילות יום הכיפורים. יום של כפרת עוונות וקבלת לוחות שניים הוא יום של שמחה. מאידך, צום, שעות רבות ללא שינה ומחולות על קרקע שאינה מרוצפת ומעלה אבק רב, הם בהחלט עינוי. בדרך זו שילבו בני העדה את חובת העינוי לצד שמחת כפרת עוונות וקבלת התורה.
לדיון בלביא ברשת אודות תפילת יום הכיפורים המשלבת תענית עינוי ושמחה ראו כאן.
להקלטת תפילת סיום יום הכיפורים ראו כאן.
