לקבלת שם משתמש וסיסמא
ביתא ישראל לא נהגו הרחקה הלכתית מוגדרת אלא הפרדה טבעית התקיימה בין הגברים לנשים.
השמירה על הצניעות התבטאה בהקפדה על בדיקת בתולים בנישואים והעדרם היווה סיבה לביטול הנישואים. הרחקת האישה לבית הטומאה נגזרה רק מדיני טומאה וטהרה ללא קשר לנושאי צניעות, כגון איסור ייחוד בדברי חז"ל. (יהודה עציון)
ייתכן שיחד עם ספרים חיצוניים נוספים היה בידם ספר "צוואת ראובן" המציין 'ואותן צוו אשר לא תתחברנה עם הגברים'.
גישתם הטבעית להפרדה בין גברים לנשים, מעוררת את השאלה ביחס לגזרת איסור ייחוד המוכרת במסורת חז"ל. מסורת חז"ל אוסרת ייחוד איש עם אישה זרה, אך מתירה דווקא לאיש להישאר עם אשתו בבית בימי נידותה. לעומת זאת מסורת העדה דרשה הרחקת הנידה מן הבית לכל ימי טומאתה. האם ישנו זכר לאיסור ייחוד או הפרדה בין הגברים לנשים בקרב מנהג הקהילה, שאינו נובע מסיבות טומאה וטהרה?