In order to get your User name and Password
מקורות לצום אב
לעומת תשעה בתמוז שהוא תאריך ידוע ומוּכָּר בתולדות ימי בית ראשון, הרי ששבעה עשר באב הינו תאריך עלום שם. רבות יגעתי וחקרתי להבין את ייחודו של יום זה ולא עלה בידי. שוב ושוב קראתי מילותיו של אהרן זאב אשכולי, ספר הפלשים, עמ’ 68:
הדבר המפליא ביותר, לכאורה, הוא דבר צומות תמוז ואב … שנתחלפו להם הימים. תעניותיהם הן י”ז יום באב ותשעה ימים בתמוז. וכדאי הוא סרוס זה שיחקר.
קיימתי שיחות רבות עם מגוון מידענים. רובם לא ידעו להסביר את תאריך 17 באב. לתמיהתי השיבו בקצרה: ‘אצלנו לא שואלים שאלות. מה שהקס אומר, עושים!’. פריצת הדרך התרחשה בשיחת טלפון עם קס סמאי מהרט אליאס מראשון לציון בקיץ תשע”ג. הקס הסביר בפשטות. נהגו לצום עשרה ימים בחודש אב זכר לחורבן בית ראשון שהיה, לפי מסורת העדה, בתאריך עשרה באב. כמקובל בעדה, מדובר בצום מזריחה עד שקיעה. צום אב היה חמוּר יותר. רוב העם צם עשרה ימים. נמנעו מאכילת בשר, דגים ומוצרי חלב, גם בשעות הערב. בשבתות וימי שמחה, כגון: ראש חודש ועשירי לחודש לא צמו. לפיכך רוב בני הקהילה צמו בימים ב-ט באב. בשבת ובעשרה באב, שהוא יום שמחה לזכר יום כיפורים, לא צמו.
קסים, חכמי העדה וזקני העם נהגו מנהג מחמיר יותר. הם הקפידו לצום עשרה ימים בחודש אב. כאשר בוטל יום צום בגלל שבת או יום שמחה השלימו את יום הצום. בדרך זו מסתיימים עשרה ימי צום בתאריך שבעה עשר באב. והרי החשבון המפורט: ימים א, י, יב, טו – ארבעה ימי שמחה האסורים בצום. ועוד שלוש שבתות בהן לא צמים. הכל יחד עולה למניין של שבעה ימי שמחה בהם לא צמו. לכן הוסיפו לעשרה ימי הצום עוד שבעה ימים וכך הגיעו לתאריך שבעה עשר באב.
(חג ומועד בביתא ישראל, מאת יוסי זיו, עמ’ 118)
ירמיהו לט
ד"ר יוסי זיו