באתיופיה החיוב בתורה ובמצוות לא עמד במרכז, אלא כוונת האדם ורצונו לקשור את גורלו בעם היהודי.

דומני שבתרבות הדתית האתיופית קיימים יסודות חשובים שיכולים לשמש מעין פתרון אפשרי בשאלת מיהו יהודי בימינו, ואולי לרפא את הפוליטיזציה בתחום הגיור במדינת ישראל. הקהילה היהודית האתיופית שימשה מופת של צדקה, חסד וסולידריות, שראוי ללמוד ממנו. יהודי אתיופיה קיבלו את זהותם מהקהילה, שבמשך תקופה ארוכה הייתה מנותקת מתהליך השתלשלות ההלכה בארץ ישראל ובבבל. בשל כך יש הבדלים רבים בין פסיקת ההלכה האתיופית ובין הפסיקה בתלמוד. בחלקים מסוימים של המסורת, הקהילה האתיופית משמרת את המנהג שהיה תקף עוד לפני התלמוד – ובעלייתה לארץ ישראל השיבה איתה לכאן את המנהג הקדום.

אחת הדוגמאות להבדל הלכתי היא אמת המידה לקביעת הייחוס היהודי. בבחינת העמדה של בית ישראל בשאלה הזו תתברר הגישה הייחודית שלה בכינון זהותה היהודית. לצורך בירור השאלה פניתי אל כבוד כהין ברהן יהייס. להלן דברי הקס: "אחד התנאים הראשונים שמציבים בפני גוי שבא להתגייר הוא ניקוי הגוף מהמאכלים הטמאים שאכל בהיותו גוי. ברגע שגוי מביע רצון להתגייר ולהצטרף אל העם שלנו, אסור להטיל ספק בכנותו – מאמינים לו מיד שהמניע אמיתי. אין עיכובים. לאחר שאכל חומוס למשך שבוע, הגוי הולך לנהר, טובל, ולאחר הטבילה הוא מקריב קורבן לפני הקס בחצר יצולות בית [בית התפילה]. מרגע זה הוא יהודי".

הקס הופתע משאלתי אם הגר חייב בקיום מצוות והשיב: "הוא עכשיו יהודי. נקודה". המושג "יהודי חילוני" אינו קיים בקהילת יהודי אתיופיה – יש בית ישראל או בית קריסטיין (גוי), וההבחנה ברורה. לשאלתי מה הדין במקרה שיהודי ממיר את דתו, ענה הקס: "הוא הופך להיות גוי ומאבד בכך את זיקתו לעם שלנו". ומה קורה כאשר אחד מההורים אינו יהודי? "אצלנו דבר כזה חריג, כי הקפדנו לא לבוא במגע עם הגויים. אבל היו מקרים כאלה, לצערנו. במקרה כזה, יהודי הוא מי שאביו יהודי. אבל אם האבא גוי והאמא יהודייה והילד קיבל חינוך יהודי וגדל בכפר – הוא יהודי".

ביהדות אתיופיה, ההשתייכות ללאום מותנית בכוונת האדם ולא בקשר אתני־ביולוגי. החיוב בתורה ובמצוות לא עמד במרכז. ביתא ישראל לא הרבתה לעסוק בהגדרות מיהו יהודי – מבחינתה, להיות יהודי פירושו לקיים אורח חיים יהודי. הגישה שלה רואה את הגר כאילו נולד מחדש, ומתעלמת לחלוטין מעברו. נראה שבמסורת היהודית בעבר, התפיסה של מהות הגיור הייתה כתפיסה שהציג הקס: קבלת המצוות היא אומנם חלק מרכיבי הגיור, אבל לא עיקרו. בגישה הזו, התבנית המארגנת של הזהות היא זיקת הברית – כלומר, לא המחויבות לקיום המצוות, אלא הערבות ההדדית.

שלא כנהוג בישראל, אצל יהודי אתיופיה הכול הולך אחר האב. ייתכן שהקביעה הזאת מושפעת מהתרבות הפטריארכלית, אולם אפשר שמקורה בהלכה הקדומה. עם זאת, לפי הקס מתברר שזו קביעה משפטית גרידא. פירושה: לאב קיימת זכות ראשונים להחליט איפה יגדל הילד ואיפה יחיה. אבל בקביעה מיהו יהודי, הגורם המכונן את הזהות הוא הסביבה שהאדם גדל והתחנך בה. הקריטריון הזה מתקבל על הדעת לנוכח העובדה שבעולמם הדתי של יהודי אתיופיה, הכוונה היא היסוד החשוב בעבודת ה'.

יש לזכור שמדינת ישראל היא סביבה יהודית, ולכן קיימת הצדקה להחיל בה את ההגדרה הזאת. כך, באופן מעורר השראה, המסורת היהודית האתיופית הצליחה להדגיש בשאלת מיהו יהודי הן את הקריטריון הסובייקטיבי, באמירתה שיהודי הוא מי שבעיני עצמו הוא יהודי; והן את הקריטריון האובייקטיבי של ההלכה היהודית מתקופת המקרא, שלפיו יהודי נולד לאב יהודי. כל אחד מהקריטריונים הללו לחוד עלול להוביל אותנו לטעויות הרות גורל.

למאמר כולו ב"מקור ראשון"