‘סַאנֵה מַאְרֶר’ | Resources

ממחרת שבת בראשית שבמהלך ימי הפסח
הבייתוסים
את דעת הבייתוסים (ואולי גם הצדוקים) הסבירה הפרשנות הרבנית, החל מתקופת הגאונים, בדומה לפרשנות הקראית, שב”וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת” מדובר בשבת הראשונה לאחר יום טוב הראשון של פסח. כלומר מדובר בשבת חול המועד פסח. לפי פירוש זה אין תאריך קבוע להקרבת קרבן העומר (ממחרת השבת). אך יש יום בשבוע קבוע: יום ראשון בשבוע.

בהתאמה, לפי הסבר זה (של הפרשנות הרבנית, על פי דעת הצדוקים) גם לחג השבועות אין תאריך קבוע, והוא נע בין תאריכים משתנים, שבעה שבועות אחרי אותו יום השבת של הקרבת העומר. יום זה תמיד חל ביום ראשון בשבוע, וכפשט הפסוק האחרון בפרשייה לגבי ה’מנחה החדשה': “שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר-לָךְ… עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם, וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'”. כלומר חג השבועות תמיד חל ביום ראשון בשבוע, אך אין לו תאריך קבוע בחודש סיון.

הקראים והשומרונים כיום קובעים את חג השבועות על פי גישה זו.

הקראים
הקראים מסבירים שה’ הידיעה במילים ממחרת השבת – מורה על כוונת הכתובים לשבת ידועה ומוכרת, הלא היא שבת בראשית – השבת הראשונה בעת בריאת העולם, המתוארת בתחילת פרשת בראשית. כלומר “השבת” פירושה היום השביעי בשבוע. לפי זה הם קובעים את תחילת ספירת העומר, ליום הראשון שלאחר השבת שבתוך פסח[17].

באתר המרשתת של הקהילה הקראית כתוב:

“מחרת השבת” הוא תמיד יום ראשון בשבוע. הכתוב גם ציין ואמר “השבת” בהא הידיעה (“הא הידיעה ” תבוא על הדבר הידוע) והשבת ידועה לפי הכתוב: “זכור את-יום השבת לקדשו”…
ראייה לפירוש הזה של “השבת” יש בעצם הימנעות התורה מקביעת תאריך מוגדר לחג השבועות, כאשר היא ציוותה אותנו על ספירת העומר. ספירת העומר מסתיימת גם כן ביום א’ בשבוע שהוא מחרת השבת ככתוב: “שבע שבתות תמימות תהיינה: עד ממחרת השבת השביעית …

ראו גם מאמרו של הרב יואל בן נון כאן