"ויאמר משה אל ה': אדון, השבעתיך בשמך שהודעת לי ולא ידעתו אחר זולתי ואתה לבדך שתגיד לי יום שתקח בו את נפשי".
ויאמר ה' אל משה: שמע משה אגידך, ואולם לא הגדתי עוד לאיש יום מותו.
לנביאים אשר היו לפניך ולמלכים הקרובים אלי לא הגדתיו,
ולך משה אגידנו לך: ביום השישי אקח את נפשך.
ויהי משה לובש בכל יום השישי בגדי קבורה ויטהר לקראת ביאת מלאך המוות
וכאשר שמע את קולו של מלאך המות נצטמק גרונו ותדבק לשונו ונאלמו דבריו ורעדו ברכיו וישתחו על פניו ויקם
והנה שמע קול מן השמים לאמר: לך אצל אמך קודם
ותראה את צורת בנה והנה פניו עצובים וגופו חור
(אשתו אומרת לילדיו): "לכו אצל אביכם קודם שימות ולא תוסיפו לראותו עוד […]
וכאשר ראו את אביהם נפלו על פניהם ויבכו בכיה גדולה ומשה בכה עמם.
(שומע את בנו הצעיר אומר לאחיו הבכור): "מעתה כשאנו נפרדים מאבינו,
מי שאהבנו ירע לנו ומי ששנאנו יגרשנו". משה בוכה, "והשמים בכו עמם".
ה' מתגלה למשה: "למה תבכה? […] התדמה כי אשכח את בניך אם יתפללו אלי בזה?
והנה בניך יהיו לי לפקדון.. "וילך, ולבו נופל וגופו חור".
וימצא שלושת בחורים יפים אשר חפרו קבר […]
אמר משה להם: בשביל מי אתם חופרים את הקבר הזה?
ויאמרו לו […]: בעד איש אהוב אלהים הננו חופרים.
ויאמר משה להם: אם בעד איש אהוב אלוהים תחפרוהו, הנני לעזרכם ועמכם אחפור.
וכאשר כלו את הקבר אמר להם משה: הביאו את אשר אתם מקברים.
ויאמרו לו הבחורים האלה […] חוששנו כי יֵיצר המקום לנו למען הנקבר בו,
ואותו האיש הוא דומה לך בגופו ומראהו, לכן תבא אל הקבר ותמדדנו לנו.
ויבא משה אל הקבר וימצא את מלאך המוות בקבר.
.. ויאמר משה למלאך המות: יבוא שלומך על ראשך. וימת משה ויקברוהו המלאכים.