טעימה ביום הכיפורים שחל בשבת – ד"ר יוסי זיו (הלכות שבת)

האיסור לצום בשבת נשמר גם ביום הכיפורים. כאשר יום הכיפורים חל בשבת, נהגו ביתא ישראל להתחיל את הצום כרגיל. אולם, בצהרי יום הביאו למסגיד אינגֶ'רה  וצלוחית דבש. כל מתפלל צבט לעצמו קמצוץ לחם, טבל בדבש ואכל. לאחר הטעימה המשיכו את הצום והתפילות כרגיל. זקני העדה הסבירו לי שמטרת הטעימה היא להזכיר לכולם שהיום יום שבת והצום אסור בשבת. חובת צום יום הכיפורים אינה מבטלת את חובת עונג שבת. חייבים לקיים במשהו את סעודת השבת.[1] מנהג ייחודי זה, של טעימה קלה ביום כפור שחל להיות בשבת, מבוסס בוודאי על דברי היובלים שהובאו לעיל (נ 12–13): … 'והצם  … ביום השבת … ומת'.[2] אולם, נראה, שמעבר להתבססות על פסוקי היובלים, יש כאן שימור, הרחבה והעצמה של הפולמוס נגד המתענים בשבת. למנהג זה אין אך ורֵע בשאר קהילות ישראל, אך הוא מסתבר מאוד על רקע המאבק למניעת תענית בשבת. נסקור את עדויות שבכתב למנהג העדה, בדין יום הכיפורים שחל להיות בשבת.

בתשובותיו של קס אבא יצחק, עמ' 236 כתוב[3]: 'בשבת אסור לצום'.[4] אין בדבריו התייחסות מיוחדת ליום הכיפורים שחל בשבת, אבל פשטות דבריו שאסור לצום בכל שבת שהיא. כך גם הבין אשכולי, שכתב בספר הפלשים שלו, עמ' 32: 'אין מילה וצום הכיפורים דוחים את השבת, ולא שום מצווה אחרת שקיומה תלוי בזמן', ובהערות הפנה לתשובות אבא יצחק.

הנוסע הגרמני קארל רתיינס סבב שנים רבות באתיופיה ובדרום ערב. במהלך מסעותיו הִרבה לצלם ולתעד בכתב את אשר ראו עיניו. בספר שפרסם עם שובו ממסעותיו, בשנות העשרים של המאה העשרים, מתייחס רתיינס בקיצור למגוון רחב של נושאים וביניהם – החיים הדתיים של ביתא ישראל. נעיין בדבריו הקשורים לפרקנו. רתיינס, היהודים בחבש, עמ' 75: 'אסור לצום בשבת אפילו ביום כיפור שחל בשבת'.

יעקב פייטלוביץ[5] מתעד בספרו מסע אל הפלשים את מסעו השני לחבש (1908–1909), בעמ' 77 הוא כותב:

בדרך ארע לנו דבר שהיה עלול לסכן את חיינו. מורי הדרך טעו בכיוון … מלבד זאת עמדו הפלשים שהיו אתנו על כך שעלינו להמשיך לפחות עד לכפר מֶרְיֶנָה אשר בו גרים כמה פלשים. הם תבעו לעשות כן משום שאזלה צידתם[6] ולא רצו בשום אופן לצום בשבת. (ובהערה 3 שם): הצום בשבת אסור על הפלשים … אפילו ביום כיפור שחל להיות בשבת, אשר בו הצום הוא מצות עשה מדאורייתא, חושבים הם לנחוץ לציין את קדושתה העליונה של השבת על ידי טעימת דבר פעוט.

וכן כתב במאמר קצר בנושא השבת. פייטלוביץ, השבת עמ' 374–375: 'If the day of Atonement falls on a Sabbath, they do not eat to satiety as on an ordinary Sabbath, but they taste a little food in order to demonstrate that the Sabbath is even greater than the Day of Atonement'. זו גם דעתו של מרדכי וורמברנד שכתב במאמרו הלכות שבת, עמ' 243: 'הצום אסור בשבת. הפלשים מחמירים בשמירת "לאו" זה אפילו כאשר יום הכפורים חל בשבת'.[7] בניגוד לעדויות אלו טוען לסלאו באתולוגיה שלו, שהאיסור לצום בשבת אינו כולל את יום הכיפורים שחל בשבת. שם, עמ' xxxiii: 'While they do not fast, except when the Sabbath and the Day of Atonement coincide'.[8] כאמור, שמעתי גרסאות שונות מפי המידענים בנושא זה. יתכן וחשיבותו של צום יום הכיפורים בתודעה היהודית גרמו לכך, ששליחים יהודיים הפצירו בבני העדה לשנות את מנהגם בנושא זה ולהתאימו למנהג שאר קהילות ישראל. ולכן, עדויות שבעל פה לא היו אחידות. עוד אציין שלסלאו שהה לצורך מחקריו בעיקר באמבובר, שהייתה מרכזם של שליחים ותיירים יהודים. במחצית המאה העשרים, היה נתון אזור זה להשפעות יהודיות חזקות, שיתכן שהשפיעו על בני העדה להתאים עצמם למנהג הרבני. סקרנו מגוון התייחסויות ליום צום שחל בשבת ונסכם בטבלה:

מתוך הלכות שבת של ביתא ישראל לפי תאזאזה סנבת – ד"ר יוסי זיו