חג קבלת התורה והזריעה
לקראת 'סַאנֵה מַאְרֶר', שחל ב-12 בסיוון, חמישים יום לאחר הפסח; נהגו לכבס בגדיהם, לטבול לטהרה ולהימנע ממגע עם אישה שלושה ימים. הנהגות אלו מדמות היטב את הכנת בני ישראל במדבר סיני לקראת מתן תורה, ככתוב בשמות יט 10–15:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם. וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי … וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר אֶל הָעָם וַיְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם. וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה.

כמקובל בהכנות לקראת כל שבת וחג, ניקו היטב את הבתים והחצרות, כבסו בגדיהם, טבלו, טהרו (תמונה 15) והכינו מבעוד יום את כל מאכלי החג. לבשו בגדי לָבָן והתכנסו לעת ערב במֶסְגִיד. הקס פתח בתפילות החג הקבועות ושילב בהן תפילות מיוחדות לחג השבועות. במהלך תפילות הערב והיום הִרְבּוּ בקריאה מתוך האוֹרִית. קראו פרקים העוסקים במעמד הר סיני, מתן תורה, עשרת הדיברות, הברית בין ה' לישראל; הכל לפי ראות עיני הקס.
כיוון שהחג חל בעונת הזריעה, היו שנהגו להביא אל הקס שק זרעים כדי שייתן ברכתו להצלחת הזריעה. משטר הגשמים באתיופיה וסוגי הקרקעות חייבו לתמרן בין מספר רב של גידוּלים ומינים שונים. היה צורך להתאים את הזרעים, לקרקע ולעונה. הכול נעשה בשיטות עיבוד כפריות-פשוטות וללא תחזיות שנתיות של אקלים ומשקעים). תפילת הקס וברכתו להצלחת הזריעה הייתה משמעותית ביותר עבור בני העדה שהוציאו לחמם מן האדמה. במהלך החג הרבו באכילה, שתייה, מנוחה וביקורים הדדיים כמקובל בשבתות וימים טובים.
מתוך ד"ר יוסי זיו : חג ומועד בביתא ישראל עמ' 40-41