זברבו סנבת- השבת הרביעית (בחודש אב)

עם סיום מערכת הצומות הארוכה והמתישה של חודשי תמוז ואב הגיעה זְבֶּרָבּוּ סֶנְבֶת (=השבת הרביעית). הכוונה לשבת הרביעית של החודש החמישי, כלומר השבת האחרונה של חודש אב. על ייחודה של שבת זו מספר אנטואן ד'אבדי. ד'אבדי, תשובות אבא יצחק, עמ' 234–235:

החג שנקרא בָּרָבּוּ פירוש רביעי (שבת). אומרים יִפִתָח, תפתח לי, זאת אומרת, תימחול לי. רק לכוהן הפלשה שהכוהן נידה אותו בקול או לפי הציווי של משה ואהרן. אם הבן אדם מפר את המצווה, מטילים עליו עונש לפני המחילה.

הדברים קשים להבנה. יש לזכור שאנטואן ד'אבדי כתב את ששמע, בכתב סימנים מקוצר (סטנוגרפיה) ורק לאחר מכן כתב את התשובות במלואן. בנוסף לכך, לפעמים ניכר שאינו בקי במנהגים יהודיים אם כי ידיעותיו בתנ"ך מצוינות. מאמרו של אוהב גר לוצאטו, שנכתב על בסיס התיעוד של ד'אבדי, מצטט דבריו ומרחיב מעט בעניינה של שבת זו:

"זמן רב לא הבנתי למה המילים האלה על הנידוי היו כתובים בקטע המוקדש כולו לחגים ולצומות, כי לא ניחשתי באיזה קשר יכול לקשור את הנידוי עם החג בָּרָבּוּ. סוף סוף אני חושב שהבנתי את הקשר בין החג לנידוי.
הפלשים מדברים פה על הצורה בה מבקשים מהכוהן את המחילה של הנידוי שקיבלנו מאיזה חטא, כי אם מבקשים את המחילה בְּבָּרָבּוּ במילה האתיופית 'יִפְתַּח' (ולא Yifitah) שהפירוש תמחול או תשחרר, יש לנו יותר סיכויים לקבל מימים אחרים, כי ביום הזה כל המעשים הטובים יש להם תוצאה מלאה. בָּרָבּוּ היא שבת גדולה של חן והודיה, כי זה בשבתות האלה שמי שעושים תפילות או מעשים טובים הם מקבלים מחילה על חטאיהם … בָּרָבּוּ נופל אז בשבת הרביעית של הירח החמישי (אחרי ניסן), וזו גם השבת ה-21 של השנה דתית של הפלשים, כל השנים, חוץ מכמה חריגות, יוצא אותו דבר; השבת ה-21 היא השבת השלישית הגדולה, כמו שאמרתי." ((לוצאטו, היהודים החבשים, עמ' 51–52)

דומה שהסבריו של לוצאטו תורמים משמעותית להבנת התיעוד המקוצר של ד'אבדי.
השבת הרביעית של החודש החמישי היא שבת מיוחדת במינה. שבת זו מסוגלת במיוחד לחן ולחסד, לסליחה ולמחילה. אדם שנודה על ידי כוהני העדה כתגובה על חטאיו ראוי לו שיבקש מחילה בשבת זו. יש בכוחה של שבת זו לשחרר את האדם מחטאיו יותר מאשר בשאר הימים. אשר על כן ראוי להרבות בתפילות ובמעשים טובים בשבת זו כדי לזכות בסליחה ובמחילה.

בנוסף לכך, שבת זו חלה כמעט תמיד ב'שבת השביעית' השלישית מראשית השנה, כלומר בשבת ה-21 מראש חודש ניסן.
בפרק הדן בספירת העומר הרחבנו בעניינה של השבת השביעית בביתא ישראל. כאן, מתווסף נדבך חשוב לדיון. בתוך מחזור של שבע שבתות שביעיות בשנה, שכולן חשובות ומיוחדות; ישנן שבתות בעלי חשיבות מיוחדת. כזו היא השבת הרביעית של החודש החמישי, זְבֶּרָבּוּ סֶנְבֶת. שבת זו חותמת את מעגל הצומות שנהגו בביתא ישראל לזכר החורבן. הדעת נותנת, שלאחר ימי צום כֹּה רבים הנפש כמהה לשמחה שיש בה מחילה ושחרור מעוונות. שבת זו נחוגה ברוב עם, בתפילות מיוחדות במֶסְגִיד ובסעודות שבת דשנות.

(חג ומועד בביתא ישראל, מאת יוסי זיו, עמ' 108-109)