הרב ד"ר שרון שלום בספרו מסיני לאתיופיה .

על פי המנהג האתיופי, הגבר לא פונה בעצמו לאישה ומציע לה חברות שתוביל בסוף לנישואין. אם יעשה כן ייחשד בשידול לזנות ולא ייענו לו בשום אופן. לכן היוזמה לשידוכין מגיעה מהורי החתן. הורי הכלה ממתינים להצעות. כאשר זוג הורים חושבים שהגיע זמנו של בנם להקים בית הם מתחילים להתייעץ עם קרובי משפחה, ולברר אילו בנות מתאימות לו.

המשפחה בדרך כלל נרתמת לחיפושים. כאשר מוצאים בת שהגיעה לפרקה מתחילים לברר מספר דברים.

ראשית הם מבררים שהיא אינה קרובת משפחה, שכן באתיופיה אסור להתחתן עם קרובי משפחה עד שבעה דורות אחורה מכל צד שהוא.

אחר כך הם מבררים פרטים על מצב משפחת הכלה: שמירת המסורת, דרך ארץ, מצב כלכלי, שמועות על המשפחה. כל הבירורים נעשים בסודיות בתוך המשפחה. אחרי שהוחלט על הכלה המתאימה, אבי החתן וחברו הקרוב הולכים אל בית הורי הכלה ומבקשים להתארח שם ללא הודעה מוקדמת. הורי הכלה המיועדת לא יודעים את סיבת בואם. לאחר שהאורחים אוכלים ושותים, קם אחד מהם לפני ההורים ואומר: "באנו היום לכאן כי חפצנו מאוד בקרבה שלכם, זאת אומרת רצינו לבקש את ידה של בתכם לאישה לבננו-שלנו." הורי הכלה מבקשים מהאורחים לשבת ומבקשים בהתרגשות שייתנו להם זמן להתייעץ עם קרובי משפחה, ומבטיחים להם תשובה בזמן הקרוב. עכשיו מגיע תורם של הורי הכלה לברר על הורי החתן, מה הייחוס המשפחתי שלהם ומה מצבם הכלכלי. אם הם מחליטים לתת תשובה שלילית הקשר מסתיים. אם התשובה היא חיובית, מיד הורי החתן והכלה קובעים זמן לאירוסין.

מסיני לאתיופיה – הרב ד"ר שרון שלום עמ' 225