"בֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת- נַפְשֹׁתֵיכֶם כָּל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ"
ከዚህም ከሰባተኛው ወር በአሥረኛው ቀን የተቀደሰ ጉባኤ ይሁንላችሁ፤ ሰውነታችሁን አስጨንቁት፤ ከሥራ ሁሉ ምንም አታድርጉ።
(ኦሪት ዘኍልቍ 28 במדבר)
בכפר קטן, כפר מרבה שבאתיופיה, היו בתים הרוסים ועזובים.
בתוך תוכי חשבתי שזה טבעי וכך היה תמיד. עד שיום אחד הבנתי במקרה מאבא שלי קס ברהנו פטגו חנניה זצ"ל שעד לפני חמש שנים היו אלפי משפחות, דודים דודות ובני משפחה, שכולם עזבו והלכו לירושלים, אפילו שני אחיו הגדולים עזבו.
ועלה בי זיכרון מתוק שחקוק בליבי. ערב יום כיפור וכל ילדי הכפר, היינו יוצאים ליד המסגד (בית כנסת), רוקדים ושרים לאור הירח, זאת היתה חוויה מרגשת ושמחה פנימית.
המבוגרים היו מתפללים בתוך בית הכנסת לאורך כל הלילה עם הפסקות מדי פעם בפעם.
הצום מתחיל מהערב עד צאת הכוכבים. כולם היו צמים, כולל ילדים מגיל 6-8. לא ישנים ביום זה, והקסים והמבוגרים נשארים ערים כל הלילה.
כולם באים לבית הכנסת ומתפללים בעמידה כל היום. אחד המנהגים המרכזיים, שהיו שרים ורוקדים על בטן ריקה, בצהרי היום בשיא העייפות.
השירה והריקודים, חוסר השינה, חוסר האכילה והשתיה עם העמידה במהלך הלילה והיום, הם במטרה לאמץ ולענות את הגוף ובכך לקיים את הציווי "תענו את נפשותיכם".
יום הכיפורים בקרב ביתא ישראל, הינו יום קדוש ונעלה מיתר החגים. ולכן נהגו הקסים והמבוגרים לצום בכל עשירי לחודש, במשך כל השנה, כדי לזכור את התאריך של יום הכיפורים.
אני זוכר את אמא ז"ל ועוד כמה מחברותיה שהיו מפזרות גרגרי חיטה לציפורים. וזה היה לעילוי נשמת הנפטרים. שדאגו להזכיר אותם ביום כיפור.
בצאתו של הצום האימהות היו מביאות את הברכתי (דבו מיוחד לכבוד יום כיפור) ומשקאות של טלה (בירה אתיופית), הקס היה מברך את הציבור ובוצע את הברכתי, כולם היו אוכלים ושותים והייתה שמחה גדולה והקלה שהקב"ה קיבל את תפילותינו ומחל על כל עוונותינו.
חברים, זו לא אגדה.
גם היום אפשר להגיע למניינים בהובלת הקסים בבתי כנסת, ולזכות בשירה המיוחדת ובריקודים.
בדרך כלל יש הפסקה לפני תפילת מנחה וזה הזמן בו מתקיימים השירים והריקודים.
גמר חתימה טובה ומתוקה לכל בית ישראל
מזכרונותיו של קס אפרים לאווי , קס קהילת ביתא ישראל בכרמיאל.
הערה: המענין בסרטון הרצ"ב הוא השילוב שעורך הקס הצעיר בין דרכי יוה"כ בישראל עם המסורת של ביתא ישראל
במיוחד ההקשר של ההכנות האינטנסיביות , הדגש על קבלת הלוחות השניים , השילוב בין העינוי לשמחה והריקודים , ומנהג פיזור הזרעונים .
