פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאני אדם אחד,
ובא אלי בדרך מינות, ויש בו מקרא ואין בו משנה,
אמר לי, מקרא ניתן לנו מהר סיני, משנה לא ניתן לנו מהר סיני,
ואמרתי לו, בני, והלא מקרא ומשנה מפי הגבורה נאמרו,
ומה בין מקרא למשנה,
משלו משל,

למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שהיה לו שני עבדים,
והיה אוהבן אהבה גמורה,
ונתן לזה קב חיטין ולזה קב חיטין,
לזה אגודה של פשתן ולזה אגודה של פשתן,
הפיקח שבהן מה עשה, נטל את הפשתן וארגו מפה,
ונטל את החיטין ועשאן סולת, ביררה טחנה, ולשה ואפה, וסידרה על גבי השלחן,
ופרס עליה מפה, והניחה עד שלא בא המלך,
והטיפש שבהן לא עשה ולא כלום.

לימים בא המלך בתוך ביתו ואמר להן, בניי, הביאו לי מה שנתתי לכם,
אחד הוציא את [פת] הסולת על גבי השלחן ומפה פרוסה עליו,
ואחד הוציא את החיטין בקופה, ואגודה של פשתן עליהן,
אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה!!
הוי אומר איזה מהן חביב,
זה שהוציא את השולחן ואת [פת] הסלת עליו!

מקור: אליהו זוטא ,פרשה ב.