אנו יהודי אתיופיה הקפדנו מאוד להיבדל מהסביבה הנוכרית. על פי מנהגנו מי שנגע בנוכרי נחשב טמא, והיה עליו לטבול בנהר בטרם יבוא אל ביתו בכפר היהודי. על פי מנהגנו חל איסור לאכול מאכל כלשהו השייך לגוי, אפילו הגוי נגע במאכלים השייכים ליהודי אסור ליהודי לאוכלם. יהודי שאכל אצל גוי מסיבה כלשהי צריך היה לאכול גרגרי חומוס למשך שבוע, כדי לנקות את מערכת העיכול. על זאת הדרך גוי שבא להתגייר, על מנת לנקות את המעיים ממאכלים לא כשרים הוא נהג לאכול גרגרי חומוס למשך שבוע. למעשה אחד התנאים הראשונים שמציבים בפני גוי שבא להתגייר הוא ניקוי הגוף מהמאכלים הטמאים שאכל בהיותו גוי. ברגע שגוי מביע רצון להתגייר ולהצטרף אל העם שלנו אסור להטיל ספק בכנות שלו – מאמינים לו מייד שהמניע אמיתי. אין עיכובים מיותרים. לאחר שאכל חומוס למשך שבוע, ולאחר שטבל בנהר נהגנו לבצע ברית מילה. בין שהוא צעיר בין שהוא מבוגר. מכיוון שבגיל מבוגר המילה מורכבת יותר נהגנו לשפוך עלים כתושים על מקום המילה כדי לעצור את הדימום. מנהג הגויים באתיופיה למול את בניהם, ולכן לרוב לא היה צורך במילה. לאחר מכן הגוי הולך לנהר, טובל, ולאחר הטבילה הוא מקריב קורבן. הקורבן הוקרב על ידי המתגייר לפני הכהין בחצר יצולות בית [בית התפילה]. למעשה מרגע זה הוא יהודי.

הכהין הופתע משאלתי אם הגר חייב בקיום מצוות והשיב: "הוא עכשיו יהודי. נקודה. ברגע שגוי מביע את רצונו להתגייר ולהיות ישראל אסור להטיל ספק בכנות שלו, מאמינים לו מייד שהמניע הוא אמיתי".

המשכתי לשאול את הקס ברהן יהייס: "למה לא חשדתם בו? אולי הוא משקר"? ועל כך הוא השיב: "בישראל יש להם זמן מיותר. הם מבזבזים את הזמן הזה לחשוד באנשים.

באתיופיה עבדנו כדי לחיות. לא היה לנו זמן לחשוב אם האדם רע. היינו חייבים להאמין שהאנשים הם טובים, שהם ישרים והטבע שלהם הוא טוב".

מקור: כהין ברהן יהייס