תלמוד בבלי עירובין קד.

אֲמַר לֵיהּ רַבָּה: לֹא אָסְרוּ אֶלָּא קוֹל שֶׁל שִׁיר.

אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: מַעֲלִין בִּדְיוֹפִי וּמַטִּיפִין מֵיאֶרֶק לַחוֹלֶה בַּשַּׁבָּת.
לַחוֹלֶה אִין, לַבָּרִיא לָא. הֵיכִי דָּמֵי?
לָאו דְּנָיֵם וְקָא בָּעֵי דְּלִיתְּעַר.
שְׁמַע מִינַּהּ: אוֹלוֹדֵי קָלָא אֲסִיר!

תרגום והסבר :
הגמרא מספרת על עולא שמישהו דפק בדלתו בשבת והוא קילל אותו (גער בו) על כך שעבר איסור השמעת קול בשבת
אמר לו רבה – שהאיסור על השמעת קול הוא רק לגבי מנגינה (קול שיר) ולא השמעת כל קול .
הקשה אביי לרבה – הרי יש דין שאפשר להשתמש בכלי שמטפטף ליד אוזנו של חולה , כדי להעיר אותו .
ושמכאן אנחנו רואים שרק לחולה מותר להשמיע קול שכזה ?
ענה לו רבה – שמדובר בטפטוף היוצר זמזום של מנגינה .

וראה את הפסיקה ההלכתית ברמבם כאן ובשולחן ערוך כאן