מבוא: 

מנהג ביתא ישראל

בימי חול, נהגו יהודי אתיופיה להתפלל שתי תפילות ביום.

אחת בבוקר, תפילת שחרית, ואחת בין הערביים, תפילת מנחה.

לתפילות האלה הגיעו בדרך כלל הקייסים, ה"שמגלוץ'" (חכמים זקנים ומכובדים), ואנשים שהיו פנויים ממלאכה. 

ביום שבת, התכנסו כולם בבית הכנסת. בין הבאים היו גם ילדים, אך הם לא הורשו להיכנס פנימה משום כבוד בית הכנסת. כיוון שאין לבוא לבית הכנסת בידיים ריקות, נהגו הנשים להביא אוכל, שתייה או דברים אחרים מתנה לבית הכנסת.

למרות העדר חיוב תפילה יומי לציבור בקרב ביתא ישראל, מפורסמת תפילת איגזו סמענה (עננו ה') הנאמרת בעת צרה. "זעקו עליהן והריעו."

מסורת חז"ל:

תפילה יומיומית

תפילות רבות מוזכרות במקרא, אך בתורה אין מצווה מפורשת לתפילה אישית בכל יום.

במניין המצוות נחלקו הרמב"ם והרמב"ן, האם ישנה מצווה מהתורה לתפילה יומיומית. 

אמנם לכל הדעות חיוב 3 התפילות ביום, הינה תקנת חז"ל כנגד שלוש האבות או הקורבנות במקדש. 

תפילה בעת צרה

לעומת זאת על תפילה בעת צרה מצווה התורה:

"וְכִי-תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם, עַל-הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם–וַהֲרֵעֹתֶם, בַּחֲצֹצְרֹת; וְנִזְכַּרְתֶּם, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם, וְנוֹשַׁעְתֶּם, מֵאֹיְבֵיכֶם."(במדבר י,ט)

מכאן לומד הרמב"ם בהלכות תעניות (פרק א,הלכה א): "מצות עשה מן התורה(!!!)

לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור. שנאמר על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות.

כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן". 

לדעת הרמב"ם המצווה הינה לזעוק ולעשות תשובה, והחצוצרות והשופרות נועדו לעורר לכך. 

ניתן להסיק שיהודי אתיופיה אכן קיימו מצוות תפילה זו, באומרם איגזו סמאנה (עננו ה') לזעוק אל ה' יתברך בעת צרה.

גם בשאר קהילות ישראל ישנם תפילות לעת צרה בנוסחים קדומים מאוד.

כאן מתעוררת השאלה האם יש קשר או דמיון בין נוסחי תפילות עתיקות אלו?