לקבלת שם משתמש וסיסמא
ענפי השפה השמית הגיעה בתקופה קדומה מאוד (בני נוח) לאתיופיה. ענף הגעז פשט על הקהילה מכורח הכנסייה הנוצרית כדרך ששפות זרות פלשו לקהילות יהודיות לאורך ההיסטוריה ברחבי העולם. הקשר אל השפה העברית נשמרה רק בהיות קשר עם קהילה יהודית אחרת, קשר שנותק בחורבן קהילת אלכסנדריה ב166 לס"פ. (הרב יואל בן נון)
שפת הגעז התפתחה מאוחר באופן יחסי – בתחילת האלף הראשון לפני הספירה. משם תרגמה הכנסייה את התורה לגעז, אולי בעזרת יהודים. יהודי אתיופיה למדו תרגומים אלו של ספרי הקודש – "האורית", ספרי נ"ך, וספרים חיצוניים כספרי קודש. תפילות העדה המוכרים היום נכתבו בתקופה מאוחרת יותר בגעז.
המחקר המדעי נשען על תיעוד ואינו יכול אלא לטעון ששפת הגעז אינה מתועדת לפני האלף הראשון לספירה. אך חוסר תיעוד זה אינה הוכחה לחוסר קיום השפה אף בתקופות מוקדמות יותר.
גְעֵז (ግዕዝ,) היא שפה שמית עתיקה שרווחה בצפון קרן אפריקה ושימשה כשפה הרשמית באימפריה האקסומית וכלשון הספרות והכרוניקות של הקיסרות האתיופית עד המאה ה-19. לגעז ישנה חשיבות בחקר המקרא עקב היותה בין 7 השפות הראשונות בעולם שאליהן תורגם התנ"ך. כמו כן ישנם ספרים חיצונים רבים כדוגמת ספר היובלים וספר חנוך שהשתמרו במלואם רק בשפה זו. שפת הגעז נכתבת בכתב געז, וממנה התפתחו השפות השמיות האתיופיות, בהן תיגרה, תיגרינית ואמהרית. כיום שפת הגעז הינה בשימוש ליטורגי בלבד ומשמשת את הכנסייה האורתודוקסית האתיופית, הכנסייה האריתראית וביתא ישראל (מתוך וויקפדיה)
מהו מקורו של שפת הגעז באתיופיה?
הדיון שלפניכם סוקר את התפתחות השפה השמית געז לפי התיאור התנכ"י והתיעוד ההיסטורי ומלמד פרק על מתודות מחקר. הדיון מתאר כיצד פשט הגעז על הקהילה וספרי הקודש שלה, תוך כדי ניתוק הקהילה משאר העולם היהודי והשפה העברית.
