In order to get your User name and Password
שאלות הנובעות ממושגי הלכת חז”ל, קשים להשלכה על מסורת ביתא ישראל.
דווקא הכרת מנהגי הבית השני ותקנות עזרא הסופר מסייעות בהבנת מסורת הקהילה.
חז”ל פרשו את תקנות ערזא כדברי חכמים, אך בני הקילה ראו בהם כדין תורה והקפידו עליהם מאוד כגון בדיני חיתון ומעשרות.
תפוצת החמרה בדיני טהרה בישראל מימי בית שני משתקפת במנהג העדה, ומסבירה היטב את השאלות הנ”ל. (יוסי זיו, הרב יואל)
ביתא ישראל קרובים בגישתם ההלכתית אל מסורת חז”ל, ומנהגם שונה לעיתים עקב שוני פרשני, החמרה בעשיית סייג לתורה, מסורת שלא הגיעה אליהם, או שיבושי הזמן והמרחק שהשכיחו מהמסורת, אך וודאי שלא מהתנגדות לחז”ל. (הרב שמשון לוינגר)
יהודי אתיופיה אז והיום מתמסרים לאחדות האומה הישראלית גם על חשבון מסרותם. מאידך הם דבקים במסורת אבותם הייחודית כאשר אין בכך פגיעה באחדות העם. לכן קבלו מצוות רבות כגון איסור בשר בחלב והנחת תפילין.
למרות מאמצי האיחוד של ביתא ישראל ישנו יחס של זלזול כלפי מסורתם, המשך לימוד מסורת הקהילה מעמיקה את ההערכה ואהבה למסורתם.
השאלה: מהו היחס בין מסורת הקהילה לתורת חז”ל?
תמצית: (מקרה מבחן: איסור בשר בחלב)
ביתא ישראל לא הכירו את פירוש חז”ל ש’גדי בחלב אמו’ משמעו כל בשר בחלב; והחזרה המשולשת המלמדת על איסור אכילה, הנאה ובישול לא הייתה מוכרת להם. הם פירשו את הפסוק כפשוטו. אסור לשחוט את הגדי כל עוד הוא יונק ובוודאי שלא לבשלו בחלב אמו, שהרי יש במעשים אלו אכזריות רבה.
פרשנות זו תואמת את חלקו הראשון של הפסוק. שמות כג, יט: ‘רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה’ אֱלֹהֶיךָ, לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ. ושיעורו, על אף שציוויתי להביא אל בית ה’ את ראשית ביכורי האדמה, בעלי חיים אל תביא בית ה’ מראשיתם. תמתין עד סוף תקופת היניקה ורק אז תשחט, תבשל לעצמך או תקריב.
ציווים דומים מופיעים בפסוקים: ‘אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד’, ‘לא תיקח האם על הבנים’, ו’שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה יֵרָצֶה לקרבן’.
בהנחה שלפי פשוטו של מקרא אין איסור אכילת בשר וחלב, אין צורך לתרץ כיצד מגיש אברהם לאורחיו בן בקר עם חמאה וחלב, וכך מובנת התקרובת שמגישים אנשי מחניים לדוד. שמואל-ב יז, כט: ‘וּדְבַשׁ וְחֶמְאָה וְצֹאן וּשְׁפוֹת בָּקָר הִגִּישׁוּ לְדָוִד וְלָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ לֶאֱכוֹל’.
פרשנות ברוח זו מצאנו אצל פילון האלכסנדרוני ואצל רבים מהמפרשים המסורתיים, שמקבלים את הלכת חז”ל למעשה אך לא נמנעו מלפרש בדרך הפשט שלא תמיד תואמת את ההלכה. כך פירשו: רשב”ם, אבן עזרא, חזקוני, ריקאנטי ועוד.
מכיוון שהפרדה בין בשר וחלב הם מרכיב מרכזי במטבח היהודי, כבר בראשית המפגשים בין ביתא ישראל ויהודי העולם, החל משנת 1867, החלו בני הקהילה לאמץ את המנהג היהודי המקובל. לכן כולם מצהירים שבאתיופיה לא אכלו בשר וחלב. אולם, בשיחות אישיות עם המבוגרים שבקהילה, נאמר ליוסי זיו חוקר מסורת הקהילה שבאתיופיה לא הפרידו בין בשר וחלב. להלן דברים ששמע יוסי משולה מוּלה בחורף תשע”ד:
למדתי באולפנת צפירה. באחד משיעורי תורה, הסבירו לנו בהרחבה מדוע כתוב בתורה שלוש פעמים ‘לא תבשל גדי בחלב אמו’ … אבל אצלנו בבית אכלו בתיאבון רב קִוֶי, בשר בקר ברוטב סמיך של חמאה. שתקתי, התביישתי לְסַפֵּר …
בשנת 1905 יצא הרב חיים נחום לשליחות מטעם חברת ‘כל ישראל חברים’ כדי לבדוק את מצבם של ביתא ישראל. ביומן שכתב עם שובו מהמסע (עמ’ 47) הוא מעיד שאינם מפרידים בין בשר לחלב. עדויות על אכילת בשר עם חלב מופיעות גם בספרה של יעל כהנא ‘אחים שחורים’, עמ’ 65. כהנא גרה בוולקה למשך כשנה בשנים 1972-1973. יהודה סיוון, שנשלח את כפרי הקהילה בשנת 1957 מטעם המחלקה התורנית של הסוכנות היהודית, מעיד על אי ידיעת הפרדה בין בשר לחלב.
כנראה שמנהג הקהילה המקורי היה לפרש את הפסוק כפשוטו, והעדויות על הפרדה בין בשר וחלב הן תוצאה מבורכת של השפעה יהודית על מנהג ביתא ישראל.
זוהי דוגמא אחת מני רבות לשאלת אופן שמירת מסורת הקהילה בישראל בהשוואה למסורת חז”ל. מהו היחס בין מסורת ביתא ישראל בכללותה למסורת חז”ל, וכיצד מתמודדים בני הקהילה עם הפערים בין המסורות בישראל?