לקבלת שם משתמש וסיסמא
לזכר חורבן המקדש (כנראו רק המקדש הראשון) נהגו ביתא ישראל לצום בחודשי תמוז ואב. היו אלו צומות מתמשכים בתמוז מתחילת החודש ועד ליום התשיעי ובחודש אב מתחילתו ועד ליום השבע עשרה. אשר את חלקם צמו כל בני העדה וחלקם רק מנהיגיה. הצומות חלו מהזריחה ועד לשקיעה ולעיתים אף בערב נמנעו מאכילת בשר ביצים ומוצרי חלב.
זיכרון ירושלים ואהבתה נצרבה בלב יהודי אתיופיה כלהבת אש תמיד היוקדת על המזבח. (ראו למשל בסיפור יוסף הלוי)
נראו שבני הקהילה לא ידעו אודות חורבן הבית השני וצומותיהם נסבו על חורבן הבית הראשון (ראו ד"ר יוסי זיו כאן והרב שרון שלום כאן) .
בזכות אהבה עזה זו זכתה הקהילה לחזור לציון ולראות בטוב ירושלים, אחרי מסע ארוך ומפרך כימי יציאת מצריים. (לתיאור מסע הקהילה לישראל ראו כאן) צומות החורבן נתנו מסגרת לאהבה זו, וליבו את שלהבותיה כאש תמיד בלב הקהילה.