היו שנהגו לצום בעשרת הימים הראשונים של חודש תשרי הכנה לקראת יום הכיפורים, שחל בעשור לחודש הבא. היו שצמו ממחרת הראשון לשביעי ועד ערב יום כיפור, למעט שבתות.
חסר תקציר
לסוגיית ימי התשובה ויוה”כ
ביתא ישראל נהגו זקני ומנהיגי העדה, להרבות בצומות ובימי תענית קבועים מידי שבוע מידי חודש ולאורך השנה. בכל שבוע צמו בימי שני וחמישי. בכל חודש צמו בערב ראש חודש, אך לא בשבת. היו שצמו 3 ימים זכר לאסתר המלכה. כל אלו, היו צומות בשעות האור. גם יום הסיגד היה יום של צום ותפילה בו השתתפו כל בני הכפר.
לסוגיית צומות במהלך השנה ראו כאן
צומות בביתא ישראל
(ריבוי צומות, ימי צום קבועים מידי עת, מי הצם, זמן הצום, גיל הצמים. היחס לקטן חלולה וליולדת)
בביתא ישראל נהגו יחידים , בעיקר המנהיגות , להרבות בצומות ובימי תענית.
היו שצמו צמו בימי שני וחמישי בכל שבוע. (בדורות האחרונים הקפידו בעיקר על צום ביום חמישי) , בכל חודש צמו בערב ראש חודש, אך בשום אופן לא בשבת ובחגים וימים טובים. גם בחודשים תמוז ואב נפרסו הצומות על מספר רב יחסית של ימים
כאמור אלו צומות יחידים, כלומר צומות של נזירים, קסים וזקני העדה (לסוגיית מנהיגות העדה), בעיקר אלו שיצאו ממעגל העבודה. ביום הכיפורים צמו מערב עד ערב (לסוגיית יום כיפור). בשאר הצומות צמו מבוקר עד ערב, בחלק מהם מבוקר עד לפנות ערב (סביבות השעה 16:00) והיו צומות שהסתיימו לאחר חצות יום, בהתאם ליכולותיו ולצרכיו של הצם.
ללוח הצומות במעגל השנה – כאן