לקבלת שם משתמש וסיסמא
ביתא ישראל לא חגגו את פורים באדר כלל. בחודש אדר נהגו הקייסים וזקני העדה לצום "צום אסתר" לשלושה ימים יא, יב, יג אדר בלי קשר לפסח. הקייסים קראו לעצמם את המגילה לפי רצונם, אך לא קראו בה לציבור. השאלה מדוע צמו ללא חגיגה או קריאת מגילה פומבית מעוררת השערות שונות. ביתא ישראל כנראה התנגדו לתכנים מסוימים בסיפור המגילה, בדומה לכת קומראן שהסתייגה ממגילת אסתר, ולכן שמרו על הצום ולא על החגיגות.
תהליך השתרשות חג הפורים ארך זמן, והושלם רק אחרי ניתוק 'ביתא ישראל' משאר העם היהודי.
ייתכן ששמירת הצום ללא משתה ושמחה, נבעה מתחושה שעם החורבן בטלו כל ימי השמחה שנהגו בבית שני.
סבו של הרב שרון טוען שבעקבות חשש שחגיגות יעוררו את אימת הנוצרים, בחרה קהילה לזכור ולשמוח בפורים בשמחת הלב ללא ביטוי חיצוני.
תמצית:
'ביתא ישראל' לא הכירו את חג הפורים, כפי שנחוג היום בעולם היהודי.
אבל הם חגגה אותו בדרכם-שלהם.
יש לציין שמגילת אסתר מופיעה, בשלמותה, בשפת הגעז. יהודי אתיופיה צמו במשך שלושה ימים "צום אסתר", ובלילות אכלו מעט לצורך הקיום הגופני. זה היה פורים באתיופיה, יותר מזה לא עשו.
ככלל ביתא ישראל נהגו להרבות בצומות ובימי תענית קבועים מדי שבוע, מדי חודש ומדי שנה. היו אלו צומות של יחידים – נזירים, קייסים וזקני העדה, בעיקר מי שיצא ממעגל העבודה – אשר צמו בכל שני וחמישי (בדורות האחרונים הקפידו בעיקר על ימי חמישי) ובכל ערב ראש חודש אם לא חל בשבת. מלבד יום הכיפורים שבו צמו מערב עד ערב, שאר הצומות היו מבוקר עד ערב, וחלקם עד לפנות ערב (בסביבות השעה 16:00) או עד לאחר חצות יום, בהתאם ליכולותיו ולצרכיו של הצם. צום אסתר חל בימים יא–יב–יג אדר. ללא קשר לפסח.
מדוע לא נהגו שמחה ומשתה, הרי סוף כל סוף מצוות אלו מפורשים במגילה?
