Login
In order to get your User name and Password
Register here

Opening

עונות השנה – הפיצול

עונות השנה – הפיצול

באתיופיה עונות השנה הפוכות מישראל. הסתיו ולאחריו עונת הזריעה חל בחודש ניסן שלנו, האביב ולאחריו עונת הקציר חל בתשרי. לכן , פיצלו יהודי ביתא ישראל את חג “הקציר” לשני רכיבים (ראו ר’ יואל בן נון כאן).
את רכיב החג המבטא את מתן תורה חגגו שבעה שבועות אחרי הפסח ביב’ בסיוון – חג ‘סַאנֵה מַאְרֶר’. ואת רכיב החג המבטא את הקציר והביכורים (חג “הידר מארר”) חגגו ביב’ בכסליו – לאחר ספירת שבעה שבועות מחג הסוכות עד יא כסליו. תקופה זו הייתה שיא תקופת הקציר באתיופיה.
בחג נהגו להביא אל הקס במסגיד את ראשית ביכורי האדמה של כל היבולים ולהודות על ברכת הבורא.

להרחבה ראו בסוגיית החג והמועד בספרו של יוסי זיו בסוגיית ספירות העומר וחג השבועות הכפול .

ממחרת השבת

ממחרת השבת

מחלוקת עתיקת יומין מלווה את עם ישראל בפרשנות הביטוי ‘ממחרת השבת ‘.
מסורת העדה קבעה שהספירה מתחילה בכב’ בניסן כלומר ממחרת שבוע (=שבת) הפסח (כלומר למחרת שבעת ימי חג הפסח) ומסתיימת ביא’ בסיוון, לפיכך חג השבועות חל ביב’ סיון .
ראוי לציין שספר יובלים מתארך את מעמד הר סיני ובעקבותיו חג השבועות לחודש השלישי ב–16 לחודש. כלומר מתחיל את הספירה בכו’ ניסן.
להרחבה ראו יוסי זיו

פרשנות זאת שונה מהצדוקים , הקראים והשומרונים שפרשו את המילה “שבת” כיום השבת וממילא ש”מחרת השבת” משמעו יום א’ בשבוע .
בהשוואה לחז”ל, מתגלה תמונה מורכבת. מצד אחד מסורת העדה קשרה את תחילת הספירה לחג הפסח כדעת חז”ל אבל לא ל”מחרת” יום החג , אלא ל”מחרת” שבוע החג .
בהתאם לכך יב’ בסיוון הוא היום החמישים ולא ו’ סיוון כמסורת חז”ל (שבזמן שקדם לקביעת הלוח – היום בחודש יכול להיות משתנה) .

להעמקה נוספת בהשוואה בין מסורת חז”ל למסורת ביתא ישראל
ראו הרב בן נון כאן ואת הדיון בפורום לביא כאן

שבעה שבועות לאורך השנה

שבעה שבועות לאורך השנה

במקביל לספירות הללו זו נהגו בביתא ישראל לספור מחזורים של שבע שבתות לאורך השנה כולה. כספירת שביעיות המאפיינת את ספר היובלים
החל מהשבת הראשונה לאחר המולד הראשון (ניסן) החלו בספירת מחזורים של שבע שבתות. לכל שבת שם מיוחד והשביעית היא שבת של חסד. והיא נקראת גם ‘לנגתא סנבת’.
בשבת זו נהגו קדושה יתירה וחגיגיות מיוחדת. תפילות ארוכות לאורך השבת כולה וסעודות חגיגיות במֶסְגִיד. והאמונה הייתה שכל המתפלל בה נענה .
היו קסים שנהגו בשבת זו לעמוד בתפילה כל הלילה, לסעוד במֶסְגִיד ולא לסור לביתם אלא עם צאת השבת. (להרחבה ומנהגים דומים בימי הבית השני – עיינו כאן )
לכל שבת שם מיוחד והשביעית היא שבת של חסד, הנקראת גם ‘לנגתא סנבת וכמובן חג הסיגד שחל 50 יום אחרי יום כיפור.

לקריאה נוספת

sources

Summary

את ציווי התורה לספור “ממחרת השבת” שבעה שבועות, פירשה מסורת ביתא ישראל למחרת השבוע של חג הפסח .שבת במובן שבוע- כפשט המושג שבת שמשמעו שבע (בדומה ל”שבת הארץ” שהיא שבע שנים ) . זאת בשונה מחז”ל שפירשו את הפסוק ממחרת חג פסח (הראשון) ובשונה מהכתות השונות שפירשו אותו כיום א’ בשבוע.
לפיכך ממחרת תום שבוע הפסח , בכב’ ניסן , התחילו ביתא ישראל לספור שבעה שבועות –עד יא’ בסיוון . (למחרתו, ביום החמישים , י״ב בסיוון, חל חג ‘סַאנֵה מַאְרֶר‘ חג השבועות המקראי , שבמרכזו מתן תורה) .
בגלל היפוכי העונות מאידך ספירה נוספת נערכה ממחרת שבוע חג הסוכות לקראת חג בֶעַַל מארר‘ המעמיד במרכזו את חגיגת קציר והביכורים.
ספירת שבעה שבועות מחג לחג ומשבת לשבת הייתה עניין נפוץ בביתא ישראל.
מוטיב המבוסס על ספירת שבעיות במגוון מצוות התורה כגון: השבת ביום השביעי, ספירת השבועות לעומר , החודש השביעי (תשרי) ,השמיטה בשנה השביעית , היובל בשנה שלאחר שבע השמיטות. מוטיב זה זכה לפיתוח משמעותי בספר היובלים ראו כאן
במסורת העדה ספירות של שבעה שבועות היו נהוגות גם בין יום הכיפורים לחג הסיגד ( כ״ט בחשוון ) . זאת בנוסף לספירת מחזורים של שבע שבתות לאורך השנה כולה . כשכל שבת שביעית צוינה בחגיגיות מיוחדת, תפילות וקדושה יתרה.

The Discussion

  • אודי ליאון

    התורה מצווה על ספירת שבעה שבועות פעם אחת בשנה – בין פסח לעצרת. אולם, בתקופת בית שני היו שספרו מחזורים… התורה מצווה על ספירת שבעה שבועות פעם אחת בשנה – בין פסח לעצרת. אולם, בתקופת בית שני היו שספרו מחזורים של שבעה שבועות במשך השנה כולה.  מגילת המקדש מתארת ארבעה מועדים רצופים שמפרידה ביניהם ספירת שבעה שבועות: הנפת העומר, ביכורי החיטים, ביכורי היין וביכורי השמן.  פילון האלכסנדרוני מתאר כת יהודית שחבריה קוראים לעצמם תרפויטים (ביוונית: 'מרפאים' או 'משרתי אל'). הכת מורכבת מגברים ונשים הנוטשים לעת זקנתם את כל רכושם ומקדישים את חייהם לעיון פילוסופי, לימוד, כתיבה ותפילה. התרפויטים קידשו בכל פעם את יום החמישים וערכו לכבודו סעודת ערב וליל שימורים, שכלל מזמורי הודיה ושירי מחול עד אור הבוקר. חג החמישים של התרפויטים היה נחוג החל ממוצאי השבת השביעית ועד בוקר יום ראשון 'מתאספים הללו אחת לשבעה שבועות, מתוך הוקרה לא רק למספר שבע הפשוט, אלא גם לחזקתו ...מתפללים לאלוהים שתיטב חגיגתם בעיניו ותתנהל כרצונו'. נמצאנו למדים, שלמנהג ביתא ישראל, לציין כל שבת שביעית במהלך השנה, שורשים עמוקים במסורות קדומות שנהגו בישראל. האם ספירת העומר בביתא ישראל חופפת לספירת שבע השבתות (לנגתא סנבת) של ימות השנה?   העמדות:  העיקריות 
    1. התקיים חפיפה בין שני הספירות.(אברהם עפשטיין).
    2. אין חפיפה בין הספירות. ספירת העומר של ביתא ישראל אינה מיוסדת על היובלים.  (הרב יואל בן נון)
     

    להמשך הדיון בקבוצת לביא ברשת ראו כאן 

    (צפיה בדעה במקור)