הרי סמיין היו מרכז החיים של ביתא ישראל, מקום המבצרים והניזרים שלהם, ולכן סיפורי גבורה אודות אנשים ומקומות קדושים או אף למלחמות מול הממלכה הנוצרית מתקשרות להרי סמיין.   בעצם, מדובר בלב לבו של הקהילה. הקסים למדו שם, חלקם נבחנו והוסמכו שם, כולל קסים החיים היום.   לא ברור ממתי התיישבו יהודים במחוז סמיין, אך ניכר משם בעיקר ניהלו את חיי הקהילה ותקופות מלחמותיה. תקופת המלחמות הידועה לנו (אין עדות קדומה כתובה יותר) היא מימי המלך עמדה ציון (1314-1344) ועד הכיבוש הסופי בימי המלך סוסניוס בשנת 1627 לערך. בתקופה זו הלכה והצטמצמה האחיזה היהודית, עד לכיבוש הסופי. לאחר מכן, אמנם נשארו יהודים בסמיין, אך רובם התפזרו לאזורים אחרים. עדויות על פרטי מלחמות אלו, נמצאים בעיקר בדברי ימי המלכים הנוצריים שנלחמו ביהודים, ויש אף מסורות ענפות בקרב בני הקהילה, הנשמרות בעל פה, ואט אט עולים לכתב כמו הסיפור שלפניכם.