לקבלת שם משתמש וסיסמא
ביתא ישראל ראו בבניית סוכות ו4 מינים זיקה ברורה למקדש ורק חז"ל הרחיבו קיום מצווה זו לגבולין ואף לחו"ל.
נדירות הצמחים המצוינים בתורה השכיחו את המצוות הסוכה ו4 המינים ממסורת הקהילה שנהגה לבנות רק זכר לסוכה לצד המסגיד. קייסים עצמם העידו שלא בנו סוכות שהרי ישבו בסוכות כל ימות השנה.
כמפורש בספר נחמיה בנו את הסוכות מ4 מינים מסויימים ולא הניפו אותם בנפרד כדברי חז"ל.
יש המציינים מנהג נוצרי בתקופת הפסח באתיופיה להתפלל עם הדס בקריאת הושענא. ייתכן שמנהג זה גרם להסתייגות הקהילה ממצוות 4 מינים.
מבוא
'בֶַּעַל מָצְלֶת' – חג הצל – הוא שמו הנפוץ של חג הסוכות בביתא ישראל. לחג שמות נוספים, שכמעט ואינם בשימוש: 'בֶַּעַל תִּפְשַׂחֶת' – חג השמחה; 'בֶַּעַל מָחָלוֹת' – חג המחולות; 'יָאדָס בָּרְהֶן' – אור הסוכה וגם השם הכללי 'קָדוּסָת' – קדושה.
החג נחוג במשך שמונה ימים, מהיום ה-15 בחודש השביעי ועד היום ה-22 בחודש. בדומה לפסח, היום הראשון והיום האחרון היו ימי חג האסורים במלאכה, והימים שביניהם היו ימי מנוחה ושמחה, שבהם אמנם לא יצאו לעבודות השדה אך גם לא נמנעו ממלאכות שוטפות של משק הבית. בחג זה הודגשו במיוחד השמחה, האחווה והרֵעוּת. במשך שמונת ימי החג הרבו בביקורים הדדיים בין קרובי משפחה וחברים, נהגו להתארח זה אצל זה, להאריך יחד בסעודות ולתבלן בדברי תורה, אגדות ומשלים. לעתים נשארו האורחים ללון בבית המארחים, שהרי ממילא איש אינו יוצא לשדה בימי החג.
במהלך החג התכנסו לתפילות חג מיוחדות במסגיד שכללו תפילות קבועות שנאמרות בכל שבת וחג ותפילות מיוחדות לחג הסוכות. נהגו להביא למסגיד את ביכורי הירקות שהבשילו בעונה זו: תירס, פלפל, אפונה, שעועית, עדשים ופול. יבול התבואה העיקרי, הטֶף, טרם הבשיל בעונה זו, אך היו שהביאו שעורה וחיטה שהקדימה להבשיל. הקייס בירך על הביכורים, טעם וחילק לבני עדתו. קייסים רבים נהגו לתת את חלקם בביכורים לעניים.
לפי מנהגה הקדום והמקורי של ביתא ישראל, לא בנו סוכות. נהגו לקחת כפות תמר, ענפים של עצי זיגְבָה (תמונה 25) וקָהָה כדי לקשט בהם את המסגיד. העדויות על בניית סוכה בסמוך למסגיד, כסוכה מרכזית לכל בני הכפר, הן כנראה תוצאה של השפעות יהודיות מאוחרות, מראשית המאה העשרים ואילך.
הבאת מנחות מיבולי העונה אל המסגיד כמתנה לקייס, היא שעמדה במרכז החגים, ובמיוחד בחג הסוכות, סוף החורף, שבו הבשילו יבולים רבים. גם לקיחת ארבעת המינים כמצווה בפני עצמה לא נהגה בביתא ישראל. על כך העיד כבר במחצית המאה ה-19 הקייס הגדול, הנזיר אבא יצחק, בתשובותיו לד'אבדי (תשובות אבא יצחק, עמ' 237):
בעניין ארבעת המינים. פה אין לנו את הפירות ואיננו מתחשבים בציוויים אלו. רק לוקחים כפות תמר וענפים של זִיגְבָה ושל קָהָה.
הדיון נסוב על הסיבה להיעדר קיום מצוות 4 מינים וסוכות בעדה. הדיון מעמיק בצדדים החקלאיים – ארץ ישראליים של חג הסוכות בתורה וזיקתו למקדש. כמו כן מנסים לעקוב מה בדיוק היה מנהג העדה באתיופיה והאם קיימו את המצוות באופן חלקי, והאם ההעדר נבע מתוך בחירה או הכרח?
