הנזירים שכבת הנהגה עילית, שפרשו מהקהילה ומהמשפחה בגיל מבוגר למגורים מבודדים, שהיוו מוקד לעלייה לרגל לקבל את עצתם וברכתם.
מינוי הנזיר אינו תהליך אנושי אלא סימן אלוקי, לאחר הכשרה אנושית.
הנזירים, שחיו בטהרה קפדנית, צמחו מתוך הקייסים ונחשבו בעלי מעמד רוחני גבוה יותר מזה של הקסים.
בפועל, יש חפיפה גדולה בין התפקידים, מכיוון שגם אלה וגם אלה שימשו בפועל בכהונה (הובילו תפילות, הקריבו קורבנות וכו'). ההבדל הבולט היה דיני הטהרה וההתמסרות המלאה של הנזיר לחיי הרוח של הקהילה.
בקהילות ביתא ישראל היה מעמד של נזירים, מעמד ייחודי שלא נשמע כמוהו בקהילות אחרות בישראל.
כיצד היו בוחרים מי יהיה נזיר, ומאיזה גיל הוא התחיל לעבור הכשרה?
מה היה היחס בין הנזירים לשאר בעלי מעמד בקהילה, כמו הקייסים?
האם נזירים אלו הקימו משפחה או פרשו מהקהילה והבית גם יחד?