להתחברות

המרכז הבינלאומי לחקר יהדות אתיופיה -אונו

לקבלת שם משתמש וסיסמא
הרשם כאן

המנהג באתיופיה

המנהג באתיופיה

שאלת סכנת הנפשות

בשיחה עם אחד הקסים שהתקיימה בירוחם 2022
שאלתי לגבי סכנת הנפשות שביציאת הנשים מחוץ לכפר.

התשובה שקיבלתי הייתה , שבקתת הנידה הייתה בתוך הכפר , מגודרת בסמוך לבית המשפחה ולפיכך לא הייתה שם סכנה.

המנהג בישראל

המנהג בישראל

כיצד נוהגים בני הקהילה בישראל?

לחץ כאן לסוגיה המלאה 

ההקפדה על טהרה הייתה מאושיות היסוד של ביתא ישראל. כל כפרי העדה נבנו סמוך למקור מים זורמים (נחלים/נהרות) ורק בהם טבלו לטהרה. בני העדה לא הכירו כלל טבילה במקווה מלאכותי. באזור מגוריהם באתיופיה לא היה ים. טמא/טמאה שלא טבלו לא יכלו להיכנס אל הכפר ובוודאי לא לבתיהם. 

לאחר עליית הקהילה לישראל, נשות העדה הבוגרות (לעומת הצעירות שנולדו בישראל) עדיין נוהגות לפי הוראות הקיסיים. אך להם הסתייגות משמעותית מטבילה במקוואות מסיבות שונות, המעלה את השאלה כיצד נוהגות בישראל נשות הקהילה ביחס לטבילה לאחר ימי הנידה?

 

הלכות שמירת הנידה אצל בנות יהודי אתיופיה היה מיוחד במינו. על פי ההלכה של יהודי אתיופיה, אישה בנידתה יוצאת מחוץ לביתה, לבקתה מחוץ לכפר; כל אישה שראתה דם עוזבת את ביתה ל"בית הנידה". קרובות משפחה או חברות דואגות לכל מזונה; הן מניחות את המזון בכלים מיוחדים מעבר למעגל אבנים אדום שמקיף את בקתת הטמאות.

 

המנהג האתיופי שמשמר מסורות קדומות לא כולל כמובן את החומרה של רבי זירא. כל הדיון של ימי ליבון ושבעה נקיים לא היה ידוע להם כלל. לכן, על דם נידה היתה האישה ממתינה בבקתה שבעה ימים, שבסיומם טבלה, ועל דם זבה המתינה עד הֵערב שמש ואז הלכה לטבול.

הימצאותה של הנידה בבקתה זוהי חובה שאין לעבור עליה גם אם היא כרוכה בסכנת נפשות. בקתות הנשים הנידות היו מחוץ לכפר, וממילא במקומות חשופים לחיות טרף. לא אחת נטרפו נשים בידי זאבים.
(הרב ד"ר שרון שלום כאן )