In order to get your User name and Password
ברית המילה באתיופיה נהג מחוץ לכפר, בביקטת הנידות שם שהה התינוק עם אמו כל ימי טומאתה. על כן טקס סעודת השמחה וקריאת שם לתינוק נהג רק לאחר טהרת האישה וחזתה לביתה.
גם במסורת חז”ל טקס ברית המילה לא כלל את ברכת היין וסעודת מצווה. חיבור הסעודה לברית התחיל רק בתקופה מאוחרות יחסית, המעיד על היותו תוספת מאוחרת למנהג הקדום.
תמצית
בפרשת תזריע, אנו פוגשים שוב את הציווי המוכר לנו כבר מימי אברהם (ויקרא יב, ג): ‘וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ’. מקובל הדבר שבמעמד הברית, בברכת ‘אשר קידש ידיד מבטן’, מעניקים שם לרך הנולד. דומה שמקור המנהג נעוץ בקביעת שם חדש לאברהם ביום מילתו (בראשית יז, ה): ‘וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ’. מקור נוסף לקריאת שם בברית המילה מופיע בפרקי דרבי אליעזר (פרק מח): ‘רבי נתנאל אומר, ראו אבותיו של משה תארו של משה כמלאך אלהים, מלו אותו לשמונה ימים וקראו שמו יקותיאל. רבי שמעון אומר, טוב קראו אותו, שנאמר [שם ב, ב] ותרא אתו כי טוב הוא’. אולם, לא כך היו פני הדברים בכפרי ביתא ישראל.
כיצד התקיים טקס ברית המילה בעבר הרחוק בקרב קהילות ישראל, וכיצד מנהגים אלו מתבהרים לאור מנהג יהודי אתיופיה?
