להתחברות

המרכז הבינלאומי לחקר יהדות אתיופיה -אונו

לקבלת שם משתמש וסיסמא
הרשם כאן

בספרות חז"ל הווה אמינא תלמודית משקפת לעיתים מסורת קדומה שנדחתה מן ההלכה.

בספרות חז"ל הווה אמינא תלמודית משקפת לעיתים מסורת קדומה שנדחתה מן ההלכה.

שרידי מסורות קדומות אלו מתגלים במנהג קהילת ביתא ישראל, אשר לא שמעו על הכרעת חז"ל. (בדיון דוגמאות מסוגיית שימוש באש בשבת ושחיטה בזר) 

(יוסי זיו)

ההווה אמינא אינה ראיה לקיום מסורת קדומה אלא סברה בלבד. 

ההווה אמינא אינה ראיה לקיום מסורת קדומה אלא סברה בלבד. 

קשה להוכיח את הטענה. העלאת סברה, הווה אמינה, איננה בהכרח עדות למסורת שנדחתה אלא פשוט לסברה שנדחתה. היא הועלתה, לא על מנת להציב שתי מסורות זו כנגד זו, אלא כדי לחדד את הטיעון. המנהגים המוצעים הם תיאורטיים לחלוטין.

לגבי הדוגמאות עצמן. איסור הדלקת אש מערב שבת לשבת במסורת הקהילה דומה למסורת ספר היובלים. דמיון זה איננו גורף כפי שמעיד לוח השנה האתיופי המנוגד לספר היובלים. גם מניעת שחיטה על ידי מי שאינו הקייס (זר) לא מעיד איסור ממש במסרות הקהילה, על אלא הבנה שחורבן המקדש חזר והתיר את ההקרבה בבמות והשחיטה הותרה רק לבקיאים בנושא – הקיסים. לפיכך לא ניתן להסיק מסקנות ברורות על ההיכרות של חז"ל עם מסורת הקהילה.

 

תמצית: 
כידוע, ביתא ישראל לא הכירו את ספרות חז"ל, המדרש, המשנה והתלמוד, המכונים בקיצור תושב"ע.

בדרך כלל רגילים לחשוב שגם חז"ל לא הכירו את המסורת ההלכתית של ביתא ישראל – ההלכה האתיופית. מעיון מעמיק בספרות המשנה והתלמוד בדוגמאות רבות עולה שלא כך הדבר. ניתן להוכיח שחז"ל הכירו מסורות שונות שרווחו בעם ישראל בימי בית שני ונשתמרו אצל ביתא ישראל עד עלייתם ארצה. 

במקרים מסוימים בחרו חז"ל למקם מסורות אלו בהוה אמינא של דבריהם, כשיטה שנדחתה מהלכה. בדיון יוצגו 2 דוגמאות לנושא זה – השימוש באש בשבת, ושחיטה בזר.

האם באמת הכירו חז"ל את ניצני ההלכה האתיופית?