להתחברות

המרכז הבינלאומי לחקר יהדות אתיופיה -אונו

לקבלת שם משתמש וסיסמא
הרשם כאן

חג בעל מהות כפולה. היסטורית – מתן תורה. טבעית – ביכורי הקציר. 

חג בעל מהות כפולה. היסטורית – מתן תורה. טבעית – ביכורי הקציר. 

חלוקת כפילות חג השבועות לשני תאריכים מבטאת את המהות הכפולה של החג– מתן תורה ההיסטורי והקציר החקלאי טבעי  – על כן דברי חז"ל המקשרים בין מתן תורה לחג השבועות מעוגנים במסורת קדומה, הנרמזת כבר בספר דברים המצווה ""וזכרת כי עבד היית במצרים, ושמרת ועשית את החֻקים האלה" (ט"ז, יב), ה'חוקים האלו' מורים על עשרת הדברות במתן תורה. הזיקה למתם תורה לא נלקח בתקופה מאוחרת ממסורת כת זו או אחרת. (הרב יואל בן נון, מתוך הספר שמור וזכור עמ' 434-430)
במקור רק חג קציר:

במקור רק חג קציר:

שמירת חג השבועות כחג מתן תורה לא משקף מסורת קדומה אלא נבע מתוך זיהוי של כתות קומראן – ים המלח, ומשם לאתיופיה. הדרשות המשקפות זיקה זו הינם פרשנות מאוחרת. 

 

באתיופיה עונות השנה הפוכות מישראל.

סתיו ולאחריו עונת הזריעה בניסן,

אביב ולאחריו עונת הקציר בתשרי.

מצ"ב תרשים.

 

את סיומה של עונת הקציר ציינו שבעה שבועות לאחר שמיני עצרת,

דהיינו יב כסלו=חג הקציר= הידר מארר.

בסביבות מועד זה מסתיימת קצירת הטף באתיופיה.

נהגו להביא אל הקייס במסגיד את ראשית ביכורי האדמה של כל היבולים.

חג השבועות שמתקיים בסופה של ספירת העומר (יב' סיוון) נקרא סאני מארר.

התוכן של סאני מארר הוא מתן תורה ולא חג הקציר,

כי אין קציר בחודש סיוון באתיופיה.

כיצד הפך חג השבועות מחג הקציר לחג מתן תורה במסורת הקהילה ובמסורת חז"ל?