התפילות ביום הכיפורים שלבו תפילות ארוכות ועינוי הגוף יחד עם ריקוד של שמחה לקראת סוף הצום, אך זאת ללא כלי נגינה. ריקודים אלו מזכירים את שמחת צאת הכהן הגדול מן הקודש בשעת נעילת השערים ביום הכיפורים כדברי המשנה “ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש”. שמחה הפורצת מקדושת המקדש אל השדה כדברי המשנה “לא היו ימים טובים לישראל כט”ו באב ויום הכיפורים שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן”, המבטאים את האהבה בין הקב”ה לישראל עמו המתגלה ביום כפרה שנתי זה.
אווירה של שמחה ומחול עטפה את תפילות יום הכיפורים.
שכן יום של כפרת עוונות וקבלת הלוחות השניים הוא יום של שמחה. יחד עם זה, צום, מיעוט שינה, עמידה ממושכת וריקוד על קרקע לא מרוצפת שמעלה אבק רב, הם בהחלט עינוי. בדרך זו שילבו בני העדה את חובת העינוי לצד שמחת כפרת עוונות וקבלת התורה.