להתחברות

המרכז הבינלאומי לחקר יהדות אתיופיה -אונו

לקבלת שם משתמש וסיסמא
הרשם כאן

דעה 1: כיום צום ותפילה

דעה 1: כיום צום ותפילה

רבים טוענים שיש לשמור על מקרויות החג כיום תפילה וצום, ולא להדגיש רק את הפוקלור האתיופי.

דעה 2:  יש לתרגם את התפילות

דעה 2:  יש לתרגם את התפילות

על מנת לשמר את היום יש לתרגם את תפילות העדה וללמדם בקהילות ישראל.

דעה 3: יש לשמור על אוטנטיות התפילות

דעה 3: יש לשמור על אוטנטיות התפילות

יש שאמרו שדווקא בשפתם המקורית בגעז להם כוח מיוחד, ועל כן אין לנטוש את תפילת הגעז בדומה לתפילת הקדיש בארמית.

דעה 4:  יש להציבו כחג שמירת הכיסופים לירושלים

דעה 4:  יש להציבו כחג שמירת הכיסופים לירושלים

מוקד חג הסיגד בארץ אינו חידוש הברית, אלא שימור זיכרון הכיסופים לירושלים בדרך לקיבוץ הגלויות.

דעה 5: כחג מורשת העדה האתיופית

דעה 5: כחג מורשת העדה האתיופית

חג הסיגד בארץ הופך לחג העלאת נס מסורת ומורשת הקהילה האתיופית (יקהת רוזן)

 

חג הסיגד אוסף סביבו את הציון השנתי למסורת האתיופי ולקהילת יוצאי אתיופיה. 

אופן קיומו של החג בקהילות ומוסדות חינוך בארץ ישראל מוערר את השאלה 

האם הם משמרים את המסורת היהודית האתיופית ומתאימים לרוחו המקורי של החג או שלא? 

כיצד לשמור את רוחו של היום בישראל ולהפכו לנכס כלל לאומי?