Login
In order to get your User name and Password
Register here

Opening

מנהג ביתא ישראל: מצוות הבאת הכסף למסגיד

מנהג ביתא ישראל: מצוות הבאת הכסף למסגיד

יהודי אתיופיה נוהגים להביא בשבת אל הַמֶסְגִיד תרומת כסף כמצוות הכתוב “ולא יראו פני ריקם” . כמו במספר נושאים קרובים (כמו למשל חלק מהקרבנות , מעמד הקס ועוד) , המסגיד הוא מעין מקדש הממשיך לתפקד בחלק מהפונקציות המקראיות. (זאת באופן משמעותי יותר מהגדרת “מקדש מעט” ההלכתית* (ראו את סוגיית  העבודה במסגיד בנפרד ) .
כל אחד, גברים כנשים, תורם כפי יכולתו, וגם בישראל השתמר המנהג (בעיקר בקרב בני העדה המבוגרים).הלכת ביתא ישראל איננה מכירה במושג המוקצה בכלל , ובאיסור טלטולו בפרט).
ראו בהרחבה בחיבורו של יוסי זיו לגבי הלכות שבת תאזאזה סנבת
מסורת חז”ל: איסור טלטול כסף בשבת

מסורת חז”ל: איסור טלטול כסף בשבת

טלטול מוקצה אסור בגזרת חז”ל.  כסף מצויין כמוקצה האסור בטלטול. אך הסיבה והמקור לאיסור זה אינו ברור. נראה שכסף הוא מוקצה מחמת גופו, מפני שאינו כלי ואין לו שימוש בפני עצמו כלל.

מצוות התורה “לא יראה פני ריקם” פורשה על ידי חז”ל כמתכוונת רק בשלושת הרגלים, רק במקדש ובצורת קורבן עולה. (ראה דף מקורות)

לכן חל איסור לטלול כסף בשבת וודאי שאין מצווה להביאו אל בית הכנסת כתרומה בשבת. אם כי יש המתחייבים בשבת להביא תרומת כסף ביום חול כפי שנראה בדיון.

sources

Summary

בשבת יהודי ביתא ישראל מביאים  אל הַמֶסְגִיד תרומת מטבעות כסף. כמצוות הכתוב “ולא יראו פני ריקם” . אין סכום אחיד או מחייב לתרומה ‘כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ’ (שמות כה, ב). גם במסגידים כיום בישראל (בתי כנסת של ביתא ישראל)  המנהג השתמר בקרב בני העדה המבוגרים, והנכנס ניגש תחילה לבמה המרכזית, בה עומדים הקייסים מניח שקית קטנה עם מטבעות על השולחן, כורע ברך לפני ארון הקודש ותופס את מקומו בין ספסלי התפילה. כסף התרומות שייך לקייס. ברצונו ישתמש בו למחייתו וברצונו יקדישו לתחזוקת הַמֶסְגִיד; הכול לפי ראות עיניו. (אין זו תרומה לאחזקת בית הכנסת אלא מעין מנחה)

לעומת מנהג זה מסורת חז”ל היא שכסף אסור בטלטול משום מוקצה.מצוות התורה “לא יראה פני ריקם” פורשה על ידי חז”ל כמתכוונת רק בשלושת הרגלים, רק במקדש ובצורת קורבן עולה. אמנם אם כי יש המתחייבים בשבת להביא תרומת כסף ביום חול כפי שנראה בדיון.

האם ראוי להמשיך ולעודד מנהג זה בישראל?

האם ישנו דרך לשמר את מנהג ביתא ישראל באופן קיום מצוות “לא יראו פני ריקם”, אך מבלי לסתור את הלכות שבת של חז”ל?

The Discussion

  • אודי ליאון

    פרק ראשון : מסורת ביתא ישראל פרק ראשון : מסורת ביתא ישראל (צפיה בדעה במקור)
  • קס שמעון אליאס

    הכסף אינו תרומה להחזקת בית הכנסת. אלא קיום מצוות "ולא ייראו פני ריקם" כמו במקדש. אף אין מטלטלים אותו למקומו… הכסף אינו תרומה להחזקת בית הכנסת. אלא קיום מצוות "ולא ייראו פני ריקם" כמו במקדש. אף אין מטלטלים אותו למקומו הקבוע עד אחר השבת. לכן אין פתרון חלופי. בנפרד מכסף מביאים בשבת לחם עבור הסעודה הקהילתית אחרי התפילה בה מברך הקייס על הלחם, שעניים אמנם נהנים ממנה אך מטרתה חיזוק הקהילה כולה. נוסח בהרכה מפורט להלן. (הקייס אליאס) (צפיה בדעה במקור)
  • אודי ליאון

    פרק שני: השוואה למסורת קהילות ישראל פרק שני: השוואה למסורת קהילות ישראל (צפיה בדעה במקור)
  • Editor

    העיסוק בכסף בבית הכנסת בשבת אינו ייחודי לביתא ישראל. הדים להבאת תרומה לשבת במנהגי ישראל השונים, כגון הכרזות בעליות. (הרב… העיסוק בכסף בבית הכנסת בשבת אינו ייחודי לביתא ישראל. הדים להבאת תרומה לשבת במנהגי ישראל השונים, כגון הכרזות בעליות. (הרב יואל)  
    1. מקור איסור טלטול כסף בשבת אינו ברור ויש הדים להבדל בין המנהג הארץ ישראלי המחמיר לעומת המנהג הבבלי המקל. דבר המסביר מדוע הקלו הקהילה בהבאת כסף לשם עבודת הקודש. (פר' דניאל שפרב והרב שרון)
    למעשה נכון לא לעודד את הדור הצעיר להתמיד במנהג כדי למנוע מחלוקת בישראל. אך לרקע הנסיבות להקל ניתן להעלים עין ממנהג הדור הזקן ו"מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים". (יוסי זיו) (צפיה בדעה במקור)
  • אודי ליאון

    כיצד לנהוג בישראל כיצד לנהוג בישראל (צפיה בדעה במקור)
  • Editor

    אין לקיים את המנהג בישראל. מצוות לא ייראו פני ריקם לא נאמרה על שבת ולא נאמרה על קרבן יחיד ועל… אין לקיים את המנהג בישראל. מצוות לא ייראו פני ריקם לא נאמרה על שבת ולא נאמרה על קרבן יחיד ועל כן אין מקום לאיסור וניתן להביא דברים שאינם מוקצה בשבת (צפיה בדעה במקור)
  • תשובה
    Editor

    מכירת עליות לתורה החלה דווקא באשכנז במאה הי"א-י"ב, מאוחר יותר הגיע המנהג גם אל הספרדים. ראי במאמרו של ד"ר רון… מכירת עליות לתורה החלה דווקא באשכנז במאה הי"א-י"ב, מאוחר יותר הגיע המנהג גם אל הספרדים. ראי במאמרו של ד"ר רון קליימן, 'מכירת עליות וכיבודים (מכירת מצוות) - השתלשלות המנהג וטעמיו, בקובץ 'כנישתא', כרך ד.   פגיעה בקדושת השבת אין כאן משום שהתרומות ניתנות למטרות של מצווה, החזקת הקהילה או סיוע לעניים, ולכן אין כאן 'ממצוא חפצך', שכן מטרות אלה הן 'צרכי רבים' ו'חפצי שמים'. במקומות ש'דמי החבר' הקבועים אינם מספיקים לכיסוי ההוצאות, לא היה מנוס ממכירת עליות כדי להגדיל את ההכנסות.   ככל שקהילה גדולה יותר וחבריה מרובים וככל שחבריה אמידים יותר - גדולה ההכנסה מ'דמי חבר' קבועים ופוחת הצורך במכירת עליות..   באשכנז בראשית ימי הביניים היו הקהילות קטנות מאד ביחס לקהילות ספרד והמזרח באותה תקופה (אפשר לראות תופעה זו בבירור בתיאורי מסעותיו של ר' בנימין). כיום המצב הפוך, והקהילות האשכנזיות גדולות יותר ואמידות יותר ויכולות להסתפק בהכנסה מדמי חבר. לקהילות קטנות ו/או עניות - גדל הצורך במכירת העליות.   כהדרכה לרבים, נראה לי שכת"ר צודק שיש כאן בבחינת 'מוטב יהיו שוגגין...'..   אך כאן אנחנו במסגרת של מעין 'בית מדרש' בו יושבים חוקרים, רבנים, קייסים, אנשי חינוך, בני ישיבה וסטודנטים וסתם יהודים סקרנים, המנסים ללבן את שורשי מנהגי 'ביתא ישראל' ומסורותיהם,   ליושבי בית המדרש אני מציע דרך בה יתקיים האידיאל של 'לא יראו פני ריקם' יחד עם הלכות מוקצה - והדרך לענ"ד פשוטה: בשבת - יובאו ל'מקדש מעט' דברים הניתנים לשימוש בשבת, אם בביהכ"נ ואם כצדקה לעניים. ובחול - יועברו כספים.   אני בסך הכל מציע חומר למחשבה, וכל אחד יעשה את שיקול דעתו. (צפיה בדעה במקור)