לקבלת שם משתמש וסיסמא
בשבת הברכות לפני האכילה הן ארוכות יותר משאר חגים או אירועים אחרים.
לעומת זאת לאחר האכילה, הברכה זהה לשאר השנה. במידה וקבעו סעודה הברכה ארוכה יותר.
(בדיון פירוט אופן הכנות הלחים השונים ונוסח ברכתם בשבת ובחול) (קייס סמאי אליאס)
זאת מכיוון שברוב המקרים הוא נעשה מחמשת מיני דגן ונאפה בתנור.
ספק אם הדאבו לחם ממש או פת הבאה בכיסנים. לכן ראוי להתאמץ להתחייב לברך ברכת המזון כדי להודות לה' על השפע בארץ ישראל.
מצד אחד הטף, כמו האורז והדוחן, אינו מחמשת מיני דגן ולכן אין לברך עליו 'המוציא'. ומאידך, עבור אלו שזה עיקר מאכלם, הרי זה בגדר של 'ואכלת ושבעת וברכת',
שהוא החיוב הבסיסי לברכת המזון מהתורה.
ברכת הדאבו והאינג'רה
דָאבּוּ הוא הלחם המשובח של ביתא ישראל.
המילה 'דאבו' נגזרת מהמילה דוּבָּה, שמשמעותה עבה, שמן,
בניגוד לאינג'רה שהיא דקה.
את הדאבו היו מכינים גם בסתם יום של חול
אבל עיקר ההקפדה – בטהרה, בבחירת מצרכים משובחים ובהתפחה
הייתה בהכנת הדאבו לקראת שבת או חג, לסעודת טהרת יולדת או לאזכרה.
הדאבו של שבת נקרא 'בָּרָכָּתִּי' מלשון ברכה,
והוא למעשה הקידוש (בביתא ישראל לא קידשו על היין).
הדאבו של החג נקרא 'מַסָוֵוית' מלשון משאת ברכה/קורבן.
את הדאבו מכינים מקמח חיטה או שעורה ובמגוון תוספות:
שמרים, שמן, סוכר, קצח, חילבֶּה ומלח – הכול לפי היכולת והטעם המועדף (ראו תמונה).
הדיון ההלכתי סביב ברכתו מקביל לדיון על לחמניות מתוקות,
ובקביעת סעודה עליו יש ליטול ידים ולברך 'המוציא'.
האינג'רה, המאכל המסורתי השכיח ביותר בקרב יוצאי אתיופיה,
עשויה מזרעי דגן הטֶף שנטחנו לקמח.
צמח הטף נחשב ל'מזון על' מבחינת ערכיו התזונתיים.
רוב גידול הטֶף בעולם מרוכז באתיופיה,
הוא מיובא לארץ בעיקר בצורתו הגולמית כדגן ונטחן לקמח.
יש המכינים את האינג'רה על טהרת הטף,
ויש שמערבבים אותה עם מיני דגנים אחרים.
האינג'רה נאכלת עם רוטב מתובל (ווט) במגוון מאכלי בשר, ירקות וכדומה.
על אף הזמינות הרבה של מגוון לחמים, לחמניות ושאר מיני מאפה;
ברוב הבתים של יוצאי אתיופיה בישראל ממשיכים בהכנה ביתית של אינג'רה ודאבו.
מה בירכו באתיופיה על הדאבו והאנג'רה?
האם היה נוסח קבוע?
והאם נכללו בו דברי הודאה על הארץ הטובה
ותפילות לשיבה לציון ובניין המקדש (כבברכת המזון ו'מעין שלוש'?)
כיצד לברך עליהם בארץ?
