דיני טומאה וטהרה כבשאר תפוצות היהדות עמדו במרכז חיי המשפחה היהודית באתיופיה. ככלל, "ביתא ישראל" נמנעו ממגע עם כל מה שנחשב טמא. כפרי היהודים באתיופיה מוקמו בסמוך למקורות מים זורמים ומנהגי הטבילה התכופים היו כה בולטים עד שאחד מכינויי הקבוצה בפי שכניהם נגע לריח המים האופייני לגופם. ההקפדה על דיני טהרה שימשה גם אמצעי לשמירה על בני הקהילה מפני היטמעות בקרב שכניהם הלא יהודים, והבטיחה את ייחודם ואת היבדלותם. 

דיני טומאה וטהרה נוגעים לכמה היבטים: טהרת חיי המשפחה וחיי האישות, המגע היומיומי עם הלא יהודים היחס למזון ובכללו השחיטה וטומאת המת. בית הכנסת של הקהילה נחשב למעין מקדש האוסר כניסה של טמאים מפאת קדושתו. לטומאת הנידה והיולדת יחס מיוחד באתיופיה כפי שמופרט בסוגיה הנידה.