לקבלת שם משתמש וסיסמא
לאורך שנות גלותם חיו יהודי אתיופיה בכפרים בצפון אתיופיה. מעטים מאוד חיו בערים ובסמיכות אליהם. חיים בכפר הינם תנאי מוכרח לקיום מסורת העדה ברבדים רבים. מצוות ההרחקה מן הגוי, מגורים נפרדים לאישה הנידה, רחיצה תכיפה בנהר, והובלה בלעדית של חיי הדת על ידי הקייס הפכו את החיים בכפר לבלתי נפרד מקיום המצוות. רק בעלייה לישראל עזבו ביתא ישראל את הכפרים. הראשונים בהליכה ארוכה דרך סודן, ואחריהם הלכו אל הערים המרכזיות בקרב אתיופיה ומשם ישירות בטיסה לישראל.
העולים הראשונים שהלכו דרך סודן הינם יושבי צפון אתיופיה (מחוז תגראי) יהודי מחוז גונדר עלו בעיקר בטיסות הישירות מאתיופיה לישראל.
חשוב להדגיש מושב ביתא ישראל בכפרים היה תנאי לקיום מסורת הקהילה.
ייתכן שפער המעבר מהכפר לעיר המודרנית בישראל העצימה את קשיי הקליטה של הקהילה לעומת קהילות אחרות שהתרגלו אל חיים עירוניים בגולה.
מצד אחד, מגורי ביתא ישראל נבנו בעיקר באזורים הכפריים, אם מסיבות היסטוריות חיצוניות כגון רדיפות דת בתקופת השושלת הסולומונית, אם מסיבות פנימיות כגון דיני טומאה וטהרה שנועדו להרחיק את בני הקהילה מהסביבה הנוצרית.
מצד שני, העיסוק במסע העלייה של ביתא ישראל ע"י הסוכנות ושאר הגורמים, נוצר השראה שבני הקהילה יוצאים מאדיס-אבבה הבירה.
האם תמיד היה יישוב יהודי באזור העירוני של אתיופיה ואליו הצטרפו שאר בני הקהילה בשלב מאוחר יותר?
ואם לא איך עבדה כל האופרציה של ריכוז היהודים מהכפרים השונים ושיכונם באזור חדש לגמרי?
