שאלה: מה היחס בין מנהג הקהילה למסורת חז"ל?

תמצית:
חשיבות שאלת היחס בין הכשרת הבשר לפי מסורת העדה לבין הלכות חז"ל מתבטאת בסיפור הבא:

יוסי זיו חוקר מסורת ביתא ישראל, מספר שהוזמן לשיחה בנושא המסורת ההלכתית של ביתא ישראל בפני קבוצה של בנות שירות לאומי המשרתות במרכזי קליטה.

הקבוצה הייתה קטנה והשיחה גלשה לנושאים אישיים.

אמרה אחת הבנות, שעלתה מאתיופיה לפני כחמש שנים: 'אם יציעו לי בחור מביתא ישראל, לא אסכים להיפגש אתו! מדוע שניפגש הרי לא נוכל להתחתן!

הם שומעים לקייסים, הקייסים לא אוכלים מהבשר שלנו ואנחנו לא אוכלים מהבשר שלהם, איך נתחתן? איך נשב לסעודה משותפת'?

השאלה הקשה מעצימה את חשיבות ההשוואה בין מסורת חז"ל למנהיגי העדה.

להלן עיקרי מנהג העדה בנושא הכשרת הבשר:

השחיטה :

1. השחיטה מתבצעת כאשר הצוואר הבהמה מופנה לכיוון מזרח (ירושלים ).
2. שחיטה נעשת בסכין ייעודית לשחיטה, לרוב מדובר על סכין דו צדדית .
3. הסכין מחודדת לקראת השחיטה .
4. קייס או ראש משפחה שהוסמך רשאי לשחוט.
5. השחיטה נעשית בהנף אחד כך שהקנה והוושת נחתכים באחת . (חזרה על השחיטה פוסלת).

הניקור :

1. לא אכלו את גיד הנשה עם כול הבשר שסביבו .
2. כול החלב שהיה מוקטר על המזבח לא נאכל .

הכשרת הבשר:

1. חותכים את הבשר לחתיכות דקות ושוטפים אותו מהדם (שיטת הכשרה עם מלח הינו מודרני בעולם העתיק מלח היה חומר נדיר ויקר) 

השאלה: 

האם השוואה בין השחיטה לפי מסורת העדה לבין מסורת חז"ל מלמדת שהיא לפי פסולה או כשרה לפי ההלכה?

לחץ כאן לצילום שחיטת קייס אסרט בבאר שבע אליה התיייחסו הכותבים