שבעה שבועות לאחר יום הכיפורים, בתאריך כט במרחשוון, חוגגת עדת ביתא ישראל את חג הסיגד – חג חידוש הברית. לחג מקום מרכזי ומשמעות רבה בחיי העדה והוא בנוי כקומה עליונה מעל יום כיפור. בעוד יום כיפור מציין את כפרת חטאי היחיד – כל יחיד ויחיד עומד בפני בורא עולם ומתחנן על כפרת עוונותיו – חג הסיגד מציין את כפרת העוונות של העדה כולה. ביום זה היו מחדשים בני העדה את הברית עם בורא עולם ומרעננים את הכמיהה לציון מדי שנה בשנה.

מהיכן שאבו חכמי העדה ומנהיגיה עוז, תעצומות ואולי חוצפה; להוסיף חג על חגי ישראל. האם נעלמה מעיניהם תוכחת משה בספר דברים (ד, ב): 'לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם'. לחג זה, על כל מנהגיו החיוביים, אין מקור בתורה. מי? מתי? והיכן? אחז בדרכו של ירבעם בן נבט ובדה חג מליבו.

הדיון מתחקה אחר היווצרות חג חידוש ברית שנתי  מפליא– הסיגד . משקל משמעותי ניתן למעמד ההקהל הנתפס כיסוד לחגים מרכזיים בעדות ישראל לדרותיהם. בין בהצפת הקשר בין ההקהל לחג הסיגד ובין הזיקה בין ההקהל פעם בשבע שנים לחג שמחת תורה המסיים את סבב הקריאה הבבלי כל שנה או חג השבועות שסיים את סבב הקריאה הארץ ישראל פעם בשבע שנים. גם מגילות קומראן מזכירות מעמד חידוש ברית שנתי בדומה לחג הסיגד ומעיד על מוצאו הקדום של החג. בדיון עיסוק גם במהות החג ותיאור מפורט של המעמד עצמו ומרכיביו העיקריים.