לקבלת שם משתמש וסיסמא
טלטול מוקצה אסור בגזרת חז"ל. כסף מצויין כמוקצה האסור בטלטול. אך הסיבה והמקור לאיסור זה אינו ברור. נראה שכסף הוא מוקצה מחמת גופו, מפני שאינו כלי ואין לו שימוש בפני עצמו כלל.
מצוות התורה "לא יראה פני ריקם" פורשה על ידי חז"ל כמתכוונת רק בשלושת הרגלים, רק במקדש ובצורת קורבן עולה. (ראה דף מקורות)
לכן חל איסור לטלול כסף בשבת וודאי שאין מצווה להביאו אל בית הכנסת כתרומה בשבת. אם כי יש המתחייבים בשבת להביא תרומת כסף ביום חול כפי שנראה בדיון.
בשבת יהודי ביתא ישראל מביאים אל הַמֶסְגִיד תרומת מטבעות כסף. כמצוות הכתוב "ולא יראו פני ריקם" . אין סכום אחיד או מחייב לתרומה 'כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ' (שמות כה, ב). גם במסגידים כיום בישראל (בתי כנסת של ביתא ישראל) המנהג השתמר בקרב בני העדה המבוגרים, והנכנס ניגש תחילה לבמה המרכזית, בה עומדים הקייסים מניח שקית קטנה עם מטבעות על השולחן, כורע ברך לפני ארון הקודש ותופס את מקומו בין ספסלי התפילה. כסף התרומות שייך לקייס. ברצונו ישתמש בו למחייתו וברצונו יקדישו לתחזוקת הַמֶסְגִיד; הכול לפי ראות עיניו. (אין זו תרומה לאחזקת בית הכנסת אלא מעין מנחה)
לעומת מנהג זה מסורת חז"ל היא שכסף אסור בטלטול משום מוקצה.מצוות התורה "לא יראה פני ריקם" פורשה על ידי חז"ל כמתכוונת רק בשלושת הרגלים, רק במקדש ובצורת קורבן עולה. אמנם אם כי יש המתחייבים בשבת להביא תרומת כסף ביום חול כפי שנראה בדיון.
האם ראוי להמשיך ולעודד מנהג זה בישראל?
האם ישנו דרך לשמר את מנהג ביתא ישראל באופן קיום מצוות "לא יראו פני ריקם", אך מבלי לסתור את הלכות שבת של חז"ל?