מועד זה תאם את עונת הקציר וההמלטה באתיופיה.
הקוצרים בילו שעות רבות בשדות, אכלו, שתו ולעיתים אף לנו בצד ערימות היבול .

שמחת הקציר מצאה ביטוי בשתיית בירה ובריקודים מיוחדים; ריקודי קוצרים המלווּים בשתיית בירה והנפת מגלים . מצב הרוח היה מרומם, שמחה ביבולים והודיה לה’ יתברך על כל הטוב אשר גמלנו.

ייחודו של החג היה ביום החג שבו נערכו טקסי הביכורים (להלן) .

בסעודת החג, שאליה הוזמנו קרובים וחברים, הוגשו אינג’רה מהתבואה החדשה וטלה (“סווה” בשפה התיגרית). בתום הסעודה נהגו לשבת ולספר חוויות על התקופה שחלפה והלכה לה. ברגעים אלה היה אפשר לראות את השמחה על פניהם של האנשים, אושר גדול ואור שפוך על פני האנשים; שלווה, והודיה לריבונו של עולם, על כל בליעה ובליעה, שהביאם עד הלום ונתן חן וחסד ושלא החסיר מטובו כלום. את השמחה הזאת אפשר להבין במיוחד גם על רקע שנות הבצורת שסבלה מהן אתיופיה. “הזורעים בדמעה ברינה יקצרו. ראו כאן

בבית הכנסת הונחו הפירות לפני הכהנים והם בירכו עליהם. הפירות נחשבו קדושים והם היו מיועדים לכהנים, לעניים וליתומים בלבד.

כמו במסורת חז”ל, הביכורים האישיים הובאו כל אחד לפי זמן ההבשלה של יבולו. החל מיב’ בכסלו ואילך, בהתאם להבשלה ולעונת ההמלטה של כל מין בהמה ויבול.