מנהג ה'זמד' – איסור נישואין בין קרובי משפחה עד שבע דורות, יצר רתיעה טבעית מנישואין לאשת אח שנפטר ללא ילדים. נמצא שבעניין זה, התקיים בביתא ישראל הכלל הידוע (מסכת סופרים יד, טז ועוד): 'מנהג מבטל הלכה'.

לגבי ההימנעות מייבום – ייתכן שנבעה מחשש כעין דברי התנא הקדום אבא שאול, שסבר: 'הכונס את יבמתו לשם נוי, לשם אישות, לשם דבר אחר – כאילו פוגע בערווה, וקרוב בעיני להיות הוולד ממזר', משום שייבום ללא כוונה למצווה הוא עבירה (ונחלקו עליו תנאים אחרים שדרשו 'יבמה יבוא עליה – מכל מקום'. יבמות לט,ב).

ברם התנאים שנקטו כאבא שאול, הצריכו על כל פנים שבמקום הייבום צריכה להיות חליצה, והורו: 'בראשונה שהיו מתכוונים לשם מצוה – מצוות ייבום קודמת למצוות חליצה. עכשיו שאין מתכוונים לשם מצווה, אמרו: 'מצוות חליצה קודמת למצוות ייבום' – 

וולעומתם, חכמי 'ביתא ישראל' הלכו צעד קדימה ואסרו לגמרי לחלוץ מחשש לייבום שלא לשמו, ועוד נבדלה הבנתם מהבנת חז"ל, שהם,הבינו שכשהיבם מנוע כליל מלייבם מכוח גזירתם של זקני העדה, לא חייבתו תורה לעשות חליצה, שלפי משמעות הכתובים.היא עונש על סירובו להקים שם לאחיו, וכאן שהוא אנוס על פי גזירת הזקנים – אין מקום להענישו. ולהשפילו בחליצה וכל הכרוך בה.'.

אולי ניתן לומר בדרך נוספת,, שהבינו שמה שאסרה תורה 'לא תהא אשת המת החוצה לאיש זר', בא למנוע נישואיה לבן שבט אחר, אך כשהיא נישאת לבן שבטה, התקיימה בזה מצוות הייבום, אף אם אין זה אחי המת, והואיל והוחזקו כל 'ביתא ישראל' להיות מבני אותו שבט, סברו שאין 'היכי תמצי' שתהיה אשת המת 'החוצה לאיש זר', וכל מי שיישאנה קיים בה מצוות ייבום.

ולפי אחת המסורות הרווחות בקרב בני העדה, שמוצאם מחיילים יהודים בצבא תלמי מלך מצרים שברחו לאתיופיה – 

יש לומר בפשטות שלא הכירו את החליצה, משום שהיתה נעשית תמיד בצנעא בחדר בבית הדין ולא במעמד פומבי. כנראה נהגו במצרים שלא לייבם אלא לחלוץ. ולפיכך את העובדה שאישה שבעלה נפטר נישאת לאחר ידעו כולם, אך את העובדה שמקיימים טקס חליצה לפני כן ידעו רק אלה הבקיאים ב'אותיות הקטנות', 

שירות בצבא של זמנם ניתק את החייל ממשפחתו ומקהילתו למשך שנים רבות, לא היו שם יציאות וחופשות, לא משק"י דת ורבנות צבאית. לא מכינות ולא ישיבות הסדר, ומטבע הדברים מי ששירת בצבא הגויים לא ידע את כל ההלכות, וכמו ה'קנטוניסטים' ברוסיה הצארית, היתה מסירות נפש עצומה על עיקר היהדות, אך שכחה של הרבה פרטים