לדעת רבה האיסור להשמיע קול בשבת הוא משום ‘שמא יתקן כלי שיר’. לעומתו סוברים עולא ואביי שהאיסור הוא משום ‘הולדת קול’. 

רבי אליעזר יהודה וולדנברג (שו”ת ציץ אליעזר – חלק ג’ סימן טז)# מבאר ששני הנימוקים קיימים.

בנגינה בכלי שיר יש איסור עצמי משום ‘הולדת קול בשבת’, לעומת זאת, בהשמעת קול בכלי שאינו כלי נגינה, יש רק ‘גזירה שמא יתקן כלי שיר’.

ייתכן איפוא שחכמי ‘ביתא ישראל’ אף הם סברו שבנגינה בכלי נגינה יש איסור עצמי של ‘הולדת קול’ (וביו”ט הקילו להחשיב את הנגינה כ’צורך לכל נפש’) הרב שמשון לוינגר#

שום דבר שבעולם אינו דוחה את השבת – היא מעל כולם, ולכן, אין פיקוח נפש דוחה שבת#1, אין נלחמים בשבת אף לא מלחמת הגנה2#,

כך למשל לא מלים בשבת ולא צמים צום מלא ביום כיפור שחל להיות בשבת.
לכל אלו יש יסוד ברור בספר היובלים ורמזים במגילות מדבר יהודה3#.סביר להניח שהימנעות מנגינה שבת קשורה למעמדה של השבת.

כמובן שההבחנה בין לט אבות מלאכה לחכמה אינה קיימת במסורת ביתא ישראל.

(הרב יואל בן נון)#

במנהג העדה הנגינה והשירה הם חלק מעבודת הקודש כמו שירת הלוויים במקדש.

אמנם “ביתא ישראל’ נהגו גם להקריב קרבנות בחצר ה”מסגיד” בית הכנסת של העדה

אבל ההקרבה הייתה בדין ‘במה’ (בדומה ל’היתר במות’ של חז”ל), המאפשר קורבנות יחיד אך לא קורבנות ציבור המוקרבים רק במקדש. לכן במקדש הקריבו קורבנות גם בשבת אך באתיופיה לא עלה על דעתם להקריב קורבנות בשבת.

איסור הקרבת קרבנות יחיד בשבת גם בבמה ואפילו במקדש, חייב גם לאסור את נגינת הקודש בתפילה בשבת.